התמודדות עם טראומה
טראומה היא זעזוע נפשי רב עוצמה. היא נגרמת מחשיפה לאירוע חד פעמי או מתמשך שמסכן את שלומו הנפשי או הפיסי של הפרט. טראומה אינה מצב נדיר. למעשה, מרבית האנשים נחשפים במהלך חייהם לאירועים בעלי פוטנציאל טראומטי. אירועים בולטים מסוג זה הם אובדן אדם קרוב, אסון טבע, אונס, פיגוע, תאונה, מצב קרב, תקיפה אלימה, התעללות פיסית או נפשית, מחלה או פציעה קשה, פיטורים, לידה שהסתבכה ועוד. לאלו מצטרפים אירועים פחות בולטים כגון השפלה מתמשכת מדמויות סמכות או בן/בת זוג ותהליכים נפשיים קשים.
איך מתמודדים עם טראומה?
בעבר רווחה בקרב חוקרים ומטפלים הבחנה בין התמודדות אפקטיבית להתמודדות לא אפקטיבית עם טראומה.
התנהגויות שנחשבו לאפקטיביות כללו עיבוד פעיל של האירוע, שימוש בתמיכה מקרובים ומאנשי מקצוע וניסיונות לפתור באופן אקטיבי בעיות הנקשרות לאירוע. למשל, נפגעי תקיפה יכולים להשתתף (עם התוקף) בתהליך שנקרא צדק מאחה, להצטרף לקבוצות תמיכה ולהתנדב במרכזי תמיכה לנפגעי אלימות. כמו-כן הם יכולים להתמודד בעזרת כתיבה, הרצאות, אמנות וטיפול נפשי.
התנהגויות שנחשבו בלתי אפקטיביות כללו הימנעות ממגע עם הטראומה, כולל הכחשה והדחקה, או "בן הדוד" שלהן, שהוא עיסוק אובססיבי-מעגלי במחשבות מייסרות של חרטה, אשמה או מחשבות מסוג "אילו זה לא היה קורה".
היום חלוקה זו נחשבת צרה ופשטנית, וההנחה הבסיסית היא שהתמודדות אפקטיבית היא זו שמתאימה למאפייני האדם והמצב. למשל, מחשבות אופטימיות מסייעות במצבים בהם לאדם ישנה שליטה באירועים, והן פחות מועילות כאשר הוא חסר השפעה. זאת ועוד – אין ספק שחלק מהאנשים מרוויחים מהדחקה בעוד שאחרים מרוויחים מעיבוד החוויה. למשל, חלק מניצולי השואה שיקמו את חייהם בזכות יכולתם להדחיק חוויות ולא לעסוק בהן באופן אקטיבי, בעוד אחרים עשו זאת בעזרת דיבור, כתיבה או אמנות.
התמודדות גמישה
התמודדות אפקטיבית עם טראומה מותנית בגמישות הפרט, וביכולתו לעבור בין סוגים שונים של התמודדויות בהתאם למצבים משתנים בעצמו ובסביבתו. נראה שהיכולת לעבור בין התמודדות פעילה לסבילה ובין ערוצים שונים של חשיבה ועשייה מהווה את אחד הגורמים הקריטיים ביותר להתגברות על הטראומה ולאפשרות לשינוי חיובי באישיות ובניהול החיים.
