טיפול בפוביות
פוביה היא פחד עז מאובייקט, מקום או מצב, שחורג באופן ניכר מהסכנה המציאותית שטמונה באותו גורם. אדם שסובל מפוביה ישקיע מאמצים ניכרים כדי להימנע מחשיפה לגורם המפחיד. למשל, אדם שסובל מפחד מעליות עשוי לעלות 20 קומות ברגל כדי לא להשתמש במעלית, ואדם שסובל מפוביות מציפורים עלול להימנע מהליכה במדרכות, רחבות וכיכרות שיוׂנים מתאספות בהם. מובן שלפעמים התנהגויות מניעה כאלו אינן אפשריות. למשל, אי אפשר להימנע לחלוטין ממפגש עם חרקים.
כדי להיחשב "פוביה", הפחד צריך לפגוע באופן משמעותי בחיי העבודה והחברה. פחד עז ממעליות פוגע מאוד בשגרת חייו של אדם שחי או עובד באזור של רבי קומות, אך הוא כמעט חסר משמעות למי שחי ועובד בקיבוץ, ולכן עבורו היא אינה מהווה בעיה משמעותית.
סוגים של פוביות
ההבחנה המקובלת היא בין חמישה סוגים של פוביות:
- פוביות מבעלי חיים. למשל מנחשים, חרקים או עכברים
- פוביות מסביבות טבעיות. למשל ממקומות גבוהים או ממאגרי מים
- פוביות מדם, זריקות ופציעות. אלו כוללות גם פוביות מטיפולי שיניים, מבדיקות דם וכו'.
- פוביות ממצבים. למשל ממצב של דיבור בחברה או ממבחנים
- פוביות אחרות, מאובייקטים, מצבים או מקומות שאינם משתייכים לקטגוריות הקודמות. למשל פוביה מהקאות או מרעשים חזקים.
לפי "התנ"ך הפסיכיאטרי" העדכני (DSM-5), ניתן לאבחן פוביה אם במשך חצי שנה לפחות מתקיימים כל התנאים הבאים:
- פחד עז ובלתי פרופורציונאלי מסביבה או מצב מסוים, מהימצאות או פוטנציאל של הימצאות אובייקט כלשהו (למשל נחש).
- חשיפה לאובייקט הפוביה מעוררת תגובת חרדה מיידית, שיכולה להופיע בצורת התקף חרדה (התקף פאניקה).
- האדם מכיר בכך שהחרדה שלו אינה פרופורציונאלית לסכנה הטמונה באובייקט
- ישנם מאמצים להימנע מחשיפה לאובייקט הפוביה, כדי להימנע מתגובת החרדה
- התנהגויות המניעה, החרדה והציפייה לאובייקט המפחיד פוגעות באופן משמעותי בשגרת החיים, בתפקוד בעבודה או בתפקוד החברתי
הקריטריון האחרון הוא הבעיה המרכזית בפוביות. אדם שסובל מפוביה עלול לצמצם באופן ניכר את אפשרויותיו. הוא עלול להימנע מעבודה בתפקידים שכרוכים בטיסות, להימנע מפגישות שמתקיימות בבניינים רבי קומות, להימנע ממצבים בהם יצטרך לדבר בפני אנשים, להימנע מנסיעה על כביש מהיר (אם זו הפוביה) או להימנע מבדיקות אצל רופא שיניים, מבדיקות דם ועוד.
המצב מחריף, כמובן, כשאדם סובל מכמה סוגים של פוביות. במצבים אלו גובר הסיכון להתפתחותן של הפרעות נוספות. כאשר פוביות אינן מטופלות, הן עלולות ליצור הפרעות חדשות. למשל, פחד מהקאות עלול להוביל להתפתחותן של הפרעות אכילה, ופחד ממקומות פתוחים עלול להיקשר לחרדה מוכללת (נרחבת), דיכאון ובדידות.
ואכן, כ-70% מהאנשים שסובלים מפוביות סובלים מהפרעות נוספות, כגון הפרעת חרדה כללית, הפרעות חרדה אחרות, הפרעות במצב הרוח, הפרעות אכילה, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית ועוד.
מה גורם לחרדות ופוביות?
האדם, כמו בעלי חיים רבים אחרים, "נולד" לפחד. מבחינה אבולוציונית ישנה חשיבות רבה לפחדים, כי הם מניעים התנהגויות שהן קריטיות להישרדות. פחדים מתעוררים מגירויים שנתפסים כמסוכנים. מה שמבחין פחד מחרדה, הוא שהחרדה נרחבת יותר, והיא מתקיימת גם בהיעדר סכנה מיידית. ישנו הבדל מאוד משמעותי בין פחד מג'וק שמתעורר כשרואים ג'וק בקרבת מקום, לבין פחד מג'וק שמתקיים כל הזמן, גם כשאין ג'וקים בסביבה, וגורם להזמנת הדברה מדי חודש כדי למנוע את האפשרות הקלושה ביותר למפגש עם ג'וק. ההבדל הוא שהפחד מג'וק שמטייל בפועל על הרצפה הוא חולף, ואילו חרדה מתמשכת מכניסת ג'וקים הביתה עלולה להיות מאוד שתלטנית ומתמשכת.
היכולת לפחד מסכנות שאינן מוחשיות נרכשת בעיקר בתהליכי התניה. לדוגמה, הגיוני שאדם שחווה היסחפות מפחידה במערבולת יפחד להבא ממה שמזכיר מערבולות ויירתע מכניסה למאגרי מים. זוהי דוגמה להתניה שפועלת במינים רבים. ואולם, הדמיון המפותח של האדם מאפשר לו להרחיב את ההתניות עוד ועוד, ולפחד גם מגירויים שכל קשר בינם לבין סכנות הוא עקיף ואף קלוש מאוד.
האם אפשר לפתח פוביות מכל דבר?
לא. למרות שישנה רשימה ארוכה של פוביות, זוהי בכל זאת רשימה מוגבלת. הרשימה המלאה כוללת פחות מ-200 פוביות, והפוביות הנפוצות ביותר מתכנסות לכמה עשרות בודדות, ביניהן פחד מגב
הים, חרדה (פוביה) חברתית, פוביה מחרקים, מנחשים ומטיסות.
האבולוציה הכשירה אותנו לפוביות מסוימות, כך שקל יחסית לפתח פחדים מאובייקטים שהיוו בעבר סכנה לאבות אבותינו, מאשר מדברים שלא היו מסוכנים להם. הפוביות הנפוצות ביותר הן אלו שנוגעות למצבים שבאמת איימו על האדם הקדמון, וביניהן פוביות מחרקים, גלים, רעמים, נחשים, כלבים ואש. פוביות אלו הרבה יותר נפוצות מאשר פוביות מפטישים, רובים, סכינים, מכוניות ומכשירי חשמל, שהיום הם מסוכנים עשרות מונים יותר מחרקים ונחשים.
מהם הגורמים לפוביות?
- גורמים גנטיים – מחקרים בתאומים מראים שלגנטיקה ישנו משקל מסוים בכל הפוביות הקיימות. ההשפעות הגנטיות נאמדות בכ-40%-60% עבור פוביות שמתפתחות בגיל צעיר וב-20%-40% בפוביות שמתפתחות בבגרות. כפי הנראה גנים שונים מעורבים בסוגים שונים של פוביות, ומשקלם של הגורמים הגנטיים תלוי בסוג הפוביה. למשל, הגורמים הגנטיים בפוביות מדם, זריקות ופציעות שונים מאלו שעומדים בבסיסן של פוביות מבעלי חיים או של פוביה חברתית. הגורמים הגנטיים מתחלקים לשני סוגים: גורמים שמגבירים את הסיכון לפחד מאובייקט או מצב כלשהו, וגורמים שפוגעים בתפקודם של מנגנונים לשחרור והרפיית מתח. חשוב לציין שהשפעת הגנטיקה אינה ישירה ואינה מספיקה. הגנטיקה לבדה אינה מסבירה את התפתחות הפוביה, וכדי שתתפתח פוביה נדרשות גם התנסויות חיים ישירות או עקיפות.
- התנסויות חיים ישירות – טראומות עלולות להוביל להתפתחות הפרעות חרדה בכלל ופוביות בפרט. לפעמים פוביה מתפתחת כתוצאה מאירוע טראומטי שהוביל או לא הוביל להפרעת דחק פוסט-טראומטית. למשל, טראומה של תאונה עלולה להוביל להתפתחות של פוביה מפני מקום מסוים, פוביה מנהיגה או פוביות נלוות. לפעמים הטראומה היא התקף חרדה (התקף פאניקה) שהתרחש במקום או במצב מסוים. למשל, בעקבות התקף פאניקה שהתרחש בנהיגה במורד הר, עלולה להתפתח פוביה מנסיעה בירידות. חשוב לציין שהאירוע הטראומטי אינו צריך להיות גדול או מרשים. לפעמים גם אירוע קטנטן יכול להיקשר אסוציאטיבית לפחד עז, ולעתים קרובות האדם שסובל מפוביה כלל אינו יכול לזכור את החוויה שלאחריה התפתחה הפוביה. זאת ועוד, פוביה עלולה להתפתח זמן רב לאחר ההתנסות בחוויה מפחידה, מבלי שנוכל לקשרה באופן ברור לאותה חוויה.
- התנסויות חיים עקיפות – פוביות מתפתחות גם כתוצאה מהתנסויות עקיפות, כלומר מלמידה דרך שמיעה מאדם אחר או דרך צפייה באדם אחר. למשל, צפייה בסרטים שמראים מעשים אלימ
ים בחניונים תת קרקעיים עלולה להוביל להתפתחות פחד עז ואף התקפי חרדה בחניונים תת-קרקעיים. גם קבלת מידע מפחיד עלולה לעורר התפתחות פוביות. למשל, ילדים יכולים להפנים פחדים של ההורים, כשאלו מספרים להם על הדברים המפחידים. אם שמספרת לילדיה כמה היא פוחדת מעכברים, או כמה מסוכן להיפצע, עלולה לשתול בהם פחדים אלו. - גורמים שאינם ידועים – כאמור, אנשים רבים שסובלים מפוביות אינם יודעים לספר על אירוע מסוים שקדם להתפתחות הפוביה. הם מכירים בפוביה, אך לא יודעים מאיפה היא "באה" לה
ם. חוקרים מתחומי האבולוציה מסיקים שפוביה מגירויים שסיכנו את אבות אבותינו יכולות להתפתח ללא אירועים מטרימים, מתוך מערכת ההפעלה הביולוגית. על אף שמדובר במערכת ביולוגית, היא מצוינת כאן בנפרד מהגורמים הגנטיים מפני שלא ידועה
תשלובת גנטית מסוימת לפוביה מסוימת.
טיפול פסיכולוגי בפוביות:
בפנייה לטיפול פסיכולוגי, יש לשקול שאלה קריטית אחת: האם מדובר בפוביה ספציפית בלבד או בבעיות נפשיות מורכבות יותר?
טיפול באדם שסובל מפוביה אחת, ואינו סובל ממועקות או מצוקות משמעויות אחרות
במקרה כזה אפשר להיעזר בטיפול ממוקד, לרוב מסוג הטיפול הקוגניטיבי או ההתנהגותי. הטיפול ההתנהגותי לרוב נעזר באחת השיטות לחשיפה הדרגתית ומבוקרת לאובייקט הפוביה, תוך שיכוך התניית הפחד ויצירת התניות
חיוביות לאותו אובייקט. לדוגמה, אדם שסובל מפחד טיסה יכול לקבל טיפול באמצעות סימולטור טיסה, שמדמה תנאים של טיסה תוך קישורם לדברים טובים: למחשבות נעימות, לתחושות של שליטה, למוסיקה מרגיעה וכו'. ישנן שיטות שונות של חשיפה מבוקרת בטיפול התנהגותי: (1) חשיפה באמצעות הדמיה, למשל דימוי חזותי של האובייקט המפחיד עד ליצירת התרגלות והכחדה של תגובת הפחד (2) חשיפה חיה, שהיא חשיפה בפועל לאובייקט המפחיד בנוכחות המטפל (3) חשיפה אינטרוספקטיבית, לסימפטומים של פחד בלבד (למשל לסחרחורת או רעד) בסביבה מבוקרת. דרך נוספת לטיפול בפוביה ספציפית הי
א טיפול קוגניטיבי. הטיפול הקוגניטיבי עוסק לא בהתנהגות הפחד עצמה, אלא בעיוותי החשיבה שמובילים לחרדה. טיפול כזה יסייע למטופל לפתח חשיבה יותר רציונאלית ופחות מעוותת כלפי האובייקט או המצב. למשל, אדם
שסובל מפחד טיסה עשוי לקבל מידע על בטיחות הטיסה ועל הסטטיסטיקה שנוגעת לתאונות טיסה, ואדם שפוחד מבעל חיים מסוים יכול ללמוד על הסכנות המציאותיות (המועטות למדי) שנובעות ממגע עם אותו בעל חיים.
שימו לב שהנחת המוצא בטיפול הקוגניטיבי היא שמידע יעודד חשיבה רציונאלית, וחשיבה רציונאלית תפחית את תגובות החרדה. הנחה זו לעתים קרובות לא עומדת במ
בחן המציאות. מרבית האנשים שסובלים מפוביה יודעים שהפחד שלהם מוגזם ומכירים את הסיכונים המציאותיים, ובכל זאת לא מצליחים להיפטר מהפוביה.
טיפול באדם שסובל מפוביה אחת או יותר וממצוקות או הפרעות נפשיות נוספות
כאמור, כ-70% מהאנשים שסובלים מפוביות סובלים גם מהפרעות נפשיות נוספות, כגון חרדה כללית, התקפי פאניקה, PTSD, דיכאון, הפרעות באישיות, הפרעות אכילה, הפרעות בשינה וכו'. במקרים כאלו טיפול קוגניטיבי או התנהגותי הוא צר וממוקד מדי, וכנראה לא יועיל, וכדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי אחר: דינאמי, הומניסטי או כל טיפול נפשי שמתמקד באדם ולא בסימפטומים בלבד. טיפול כזה יעזור לאדם להכיר את עצמו: את מחשבותיו, רגשותיו ותגובותיו למצבים אמיתיים ודמיוניים, ויסייע בהפחתת המתח הנפשי ובהגדלת היכולות האפקטיביות והבריאות. תמורות אלו עשויות להתבטא בהפחתה או היעלמות של הפוביות כמו גם בהקלה במצוקות הנלוות.
לקריאה נוספת:
