חודש: ינואר 2015

מָה שׁוֹמֵם הוּא חֲדְרִי מִיּוֹם שֶׁעָזַבְתָּ

הַשָּׁעוֹן שֶׁעַל הַקִּיר לִבּוֹ נָדַם

וּבוֹדֵד בַּפִּנָּה הַכִּסֵּא שֶׁאָהַבְתָּ

בִּלְעָדֶיךָ הָעוֹלָם כֹּה מִיּוֹתָם

(מתוך "ים של דמעות", מאת זמירה חן)

אחד האתגרים המורכבים והנפוצים ביותר הוא התמודדות עם סיום קשר זוגי. זהו אתגר שכיח במיוחד בקרב צעירים שמתנסים בכמה מערכות יחסים זוגיות לפני נישואיהם. ואולם, למרות שמדובר בחוויה שכיחה, היא עלולה להיות קשה ואף טראומטית. סיום קשר זוגי נמצא כאחד מגורמי הסיכון המרכזיים לפריצת דיכאון קליני. כמו-כן הוא נקשר לשורה ארוכה של בעיות נפשיות, ובכללן חרדה, הפרעות בשינה, בלבול, שימוש מוגבר בסמים ואלכוהול, כהות חושים, בדידות, עצבנות, אובדן תיאבון, מחשבות טורדניות, ירידה משמעותית בדימוי העצמי ועוד. בתחום הבריאות הפיסית, לאחר פרידה עולה משמעותית הסיכון להתקפי לב ולשבץ, וזאת כתוצאה מתהליכים ביולוגיים המעורבים בדיכאון ובחרדה, וביניהם רמות נמוכות של דופאמין, לחץ דם גבוה ורמה גבוהה של הורמון דחק שנקרא קורטיזול.

מי בסיכון למצוקה נפשית חריפה במיוחד לאחר סיום קשר?

המצוקה נוטה להיות חריפה במיוחד כשהפרידה טרייה, וכן בקרב אלו שלא יוזמים את סיום הקשר (הצד הננטש), שמתארים פרידה פתאומית שלא התכוננו לה, שחשים עצמם דחויים ונבגדים, שמעריכים את הפרטנר כדמות אידיאלית, ושלא החלו בהיכרויות חדשות או בקשר רומנטי חלופי. שני המאפיינים האחרונים עשויים להיות קשורים זה לזה, מפני שראייה אידיאלית של הפרטנר עשויה להשתנות לאחר מציאת קשר זוגי חדש.

להתייעצות ראשונית לחץ כאן

מצוקה מתמשכת לאחר פרידה

לעתים קרובות המצוקה העזה שנחווית בסמוך לפרידה מפנה את מקומה לתהליך של התאוששות והסתגלות. ואולם, במקרים אחרים אנשים נכנסים למצב של יגון עמוק ומתמשך. במקרים אלו נראה התדרדרות נפשית לתוך מצב שמכונה "אֵבֶל מורכב". אֵבֶל מורכב כולל התמשכות של חלק או כל המאפיינים הבאים:

1. מחשבות טורדניות –  מחשבות מטרידות ביותר, מתמשכות ובלתי נשלטות. ניסיונות לדכא מחשבות אלו אינם צולחים ואף עשויים להביא להחמרתן. המחשבות פוגעות ביכולת להתרכז ולקיים משימות שגרתיות בעבודה, בלימודים ובחיי הפנאי. המחשבות יכולות לעסוק בדרכים להחזיר את הפרטנר ("אסביר לו ש…"), בהאשמות עצמיות ("בגללי הכל נהרס"), בייאוש ("לעולם לא אמצא איש כמוהו") ועוד. המחשבות הטורדניות מבטאות סירוב לסיום הקשר וציפייה, לרוב בלתי מציאותית, להחזיר את המצב לקדמותו.
2. כמיהה עמוקה לפרטנר ולכל זיכרון שנקשר אליו (חפצים, מקומות ואנשים). כמיהה עזה היא היבט טבעי ואופייני של תהליכי אֵבֶל.  ואולם, באֵבֶל תקין הכמיהה והגעגוע מתקיימים לצד כוחות המכוונים להיפרדות ובנייה מחודשת של החיים. לעומת זאת באֵבֶל כרוני היגון נעשה מתמשך ואינטנסיבי, ומשתלט על כל היבטי החיים. כמיהה עזה ומתמשכת מקיימת פרדוקס: היא כואבת, אך קשה לוותר עליה, מפני שהיא מקיימת קירבה לאהוב. בספר תהלים נכתב: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני! תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי…". זהו משפט שמבטא את הציווי הפנימי הבלתי ניתן לערעור לדבוק באהוב/ה רחוק/ה ובלתי מושג/ת, ולסרב לכל אפשרות של נפרדוּת.
3. פרצי רגשות קשים – התפרצויות של צער, זעם או ייאוש. תחושה של אסון שאין לו נחמה ותקנה.
4. תחושת בדידות קשה וריקנות – זוהי תחושה שנובעת מכך שהפרידה מערערת מבנים מורכבים שעוצבו בתוך הזוגיות שאבדה, ולמעשה מערערת את דימויי העצמי שהיו ספוגים בקשר הזוגי: חברים משותפים, פעילויות משותפות, מקומות שהיו "שלנו", תפיסות משותפות, תפקידים חברתיים שנקשרו לזוגיות ("אנשים הכירו אותי כבת-זוגו"; "הייתי בן בית אצל הוריה"), ולעתים קרובות מגורים משותפים, יצירות משותפות ושפה פרטית שהתקיימה בתוך הזוגיות, כל אלו נפרמים בזמן הפרידה, ומותירים תחושה עזה של בדידות, ריקנות ויתמות.
5. הפרעות שינה – מחשבות טורדניות, דאגות, תחושות אשם וחוסר ערך פוגעים ביכולת להירדם ולשמור על שינה רציפה ומספקת. קשיי שינה גורמים לסבל ישיר ועקיף. באופן ישיר, לילות של נדודי שינה הם חוויה מייסרת בפני עצמה. ובאופן עקיף, כי חוסר שינה פוגע בשלל תפקודים חיוניים, וביניהם: ריכוז, חשיבה, קבלת החלטות, וויסות רגשות ועוד. פגיעות אלו משפיעות לרעה על התנהלויות בעבודה, בלימודים וביחסים חברתיים, ומובילות להתנהגויות סיכון בנהיגה, בהרגלי אכילה ושתייה ובתחומים רבים נוספים. ראוי לציין שחוסר כרוני בשינה נחשב למנבא מרכזי לפריצת דיכאון קליני ושורה ארוכה של הפרעות נפשיות נוספות, ולכן חיוני לחזור מוקדם ככל האפשר לשינה רציפה ומספקת.
6. אובדן עניין – מתקשר גם הוא לדיכאון. עשוי להתבטא בהתדרדרות בעבודה ובלימודים, בהתרחקות מקשרים חברתיים ובהזנחת פעילויות פנאי חשובות, כגון פעילות גופנית, קשרים משפחתיים, תחביבים ובילויים.

אני עובר תקופה קשה לאחר פרידה מבן או בת זוג. האם כדאי להתחיל בטיפול?

תלוי במשך, אופי ועוצמת המצוקה. מצוקה עזה בימים שלאחר הפרידה לרוב אינה מחייבת פנייה לטיפול. ואולם, אם המצוקה מתפתחת לכדי משבר אישי, לפגיעה מתמשכת בתפקוד ולהתמשכות של אחת התופעות שתוארו לעיל – כדאי לפנות לעזרה. כמו-כן מומלץ על פנייה לטיפול בכל מצב בו מתפתחת הימנעות ארוכת טווח מקשרים זוגיים חדשים. בעוד שפרידה תקינה עשויה להיות קשה אך מצמיחה, פרידה טראומטית עלולה להוביל להיתקעות במצבים בלתי רצויים או אף מסוכנים, וזהו מהלך שאפשר לעצור בעזרת טיפול פסיכולוגי.

 תשובות לשאלות נוספות:

1. האם פרידה קשה מעידה על איכות הקשר שהיה?
2. האם אפשר להחזיר את האהוב או האהובה?
3. האם לאחר סיום קשר רומנטי אפשר להישאר ידידים?
4. איך חוזרים לחיים אחרי פרידה קשה?

צעירים רבים נמצאים בתחושה של בלבול ואובדן דרך ובתחושה שאינם יודעים מה לעשות בחייהם. תחושה זו נוצרת בעיקר בהיעדר מסגרות. למשל, לאחר הצבא, ולקראת סיום הלימודים הגבוהים. היא נוצרת מתוך מפגש בין שני גורמים: מצד אחד שפע של אפשרויות (ללימודים, לעבודה, להשתלבות "בחיים של הגדולים") ומצד שני תחושת ניכור וזרות: שום דבר לא במיוחד מעניין, מושך וברור, וקיים שילוב בין הציפיות החברתיות להשתלבות בעבודה או בלימודים לבין חוויה פנימית של ריקנות, זרות וחוסר תוחלת. לעתים קרובות מתווסף לכך מבט נוקב על  חייהם של ההורים או של מבוגרים אחרים. אלו נראים חסרי ערך ושמחה או לחילופין – כחיים טובים מכדי להצליח כמותם.

מרוב ייאוש אני לא עושה עם עצמי כלום

חוויה פנימית של ריקנות ובלבול מובילה לעתים קרובות לחוסר אונים ולחוסר מעש. צעירים במצב כזה עלולים "לחפש את עצמם" באופנים בעייתיים שמגבירים את תחושת הריקנות והזרות. למשל שימוש יומיומי בסמים קלים, ריטאלין או אלכוהול. אלו עשויים במינונים סבירים להרגיע מבלי להזיק. ואולם, שימוש תכוף בסמים, ריטאלין או אלכוהול במצבים נפשיים פגיעים עלול להיות פוגעני ולדרדר לכהות רגשית, דיכאון, חרדה ותחושה עזה של ניכור וזרות.

מה לעשות עם עצמי?

ראשית להבין שנקלעתם למשבר שמסמן דבר מה. זהו סימפטום לכך שיש משהו לשאול, לברר ולהציף על פני השטח. ניתן לראות בכך משבר אמון. משבר אמון בעצמי, באינטואיציות ובידע העצמי. משבר אמון בחיים שלכאורה מבטיחים הכל ולמעשה מחייבים פשרות רבות. משבר הוא לא מצב נוח, ואם הוא מחריף או נמשך לאורך זמן הוא עלול להתדרדר למצבים קשים, אך משבר הוא גם הזדמנות להתפתחות ולשינוי. ההזדמנות נובעת משילוב של תהליכים קוגניטיביים ורגשיים, שרק לעתים רחוקות מתקיימים במצבים שאינם משבריים.

לא טוב להיגרר לתקופה ארוכה של בלבול וחוסר מעש. אם אינכם מצליחים לצאת מהמשבר בכוחות עצמכם ובעזרת הקרובים אליכם, פנו לייעוץ או לטיפול, שבו תוכלו להיעזר באיש מקצוע שיסייע לכם לשאול, להרהר ולנסח משהו ברור יותר על עצמכם.

איך אפשר לבחור מה ללמוד כשההיצע כל כך גדול ומבלבל? כשלעתים קרובות שמם של התארים אומר מעט מאוד על אופי הלימודים, תכניהם והשלכותיהם על העתיד התעסוקתי? צעיר שרצה ללמוד לפני 20 או 30 שנים, נדרש לבחור בין פחות מ-10 מוסדות אקדמיים שכל אחד מהם פתח היצע מוגבל של תוכניות לימודים. צעירים שיוצאים היום לשוק הלימודים נדרשים לבחור בין עשרות רבות של מוסדות שכל אחד מהם מציע מגוון עצום של תעודות, תארים והתמחויות. חלקם לגמרי חדשים, עם שמות "מפוצצים" ועמומים כגון מדעי הקוגניציה, לימודי סביבה, התמחות במערכות אינטרנט ועוד

למה קשה לבחור מה ואיפה ללמוד?

כשההיצע כה גדול קשה מאוד לבחור ולחוש מסופקים מהבחירה. המוח האנושי יודע לבחור מתוך היצע מוגבל, אך עודף היצע תוקף ואף משתק את מערכות החשיבה והבחירה. עניין זה מזכיר את מה שקורה היום בתחום ההיכרויות. אתרי היכרויות ורשתות חברתיות מציעים מגוון בלתי מוגבל של אפשרויות, ובכך מכבידים על יכולת הבחירה ותוקעים אנשים רבים כגולשים נצחיים שאינם מסוגלים לעצור ולמקד את חיפושם.

 אם נצרף לכך את העובדה שבחירת תחום לימודים מתבצעת בגיל מאוד צעיר וללא בשלות מספקת, נקבל לחץ ובלבול רב. לעתים קרובות התוצאה תהיה בחירה כושלת, שנעשית מתוך צורך להפחית את הלחץ הסביבתי והפנימי ואשר אינה משקפת באופן הולם את נטיות ליבו ויכולותיו של הפרט.

ייעוץ לבחירה בנוגע ללימודים

תהליך ייעוצי נועד לקיים מרחב שיאפשר חשיבה וקבלת החלטה לגבי לימודים. בתהליך זה יועלו שאלות מכוונות שיאפשרו למסך את רעשי הרקע ואת הלחצים ולפנות מקום לחשיבה ובחירה. כמו-כן ייעשה מיפוי וארגון של אפשרויות הלימודים לפי כמה עוגנים בסיסיים.

המרחב היעוצי מתקיים בתוך שיח פתוח שיעודד לשאול, להרהר לארגן את החשיבה ולהתאים את הבחירה לנטיות הלב האותנטיות כמו גם ליכולות ולאפשרויות הקיימות.

אושר הוא דבר מושג פרדוקסאלי. הוא מתואר כיכולת להיות שמח במה שיש בזמן שאדם מטבעו חי בחסר ועסוק בחסר כל ימיו. החסר תמיד מתמקד בפער כלשהו בין רצוי למצוי. אושר ובריאות נפשית מתוארים ביחס לחסר: האם החסר בעיקר גורם סבל ומצוקה או שהוא מסקרן, ומגרה לצמיחה וגדילה.

איך נראה האושר?
יש הסבורים שאושר הוא תוצאה של הישגים שונים – כלכליים, מקצועיים, ואחרים. למעשה, מחקרים רבים מראים שהאושר אינו תוצאה אלא תהליך. הוא אינו נובע מהשגת כסף, קידום או מעמד, אלא מתהליך של מימוש עצמי ותחושה של ביטוי לערך ולטוב שבעצמי.

מימוש עצמי
מחקרים רבים מראים שחוויה של מימוש עצמי מותנית בשלושה ערכים:

1. אוטונומיה– שהיא מרחב בחירה ועצמאות מחשבתית. בכל גיל, אנשים נהנים ממרחב לחשיבה ויוזמה. אפילו בינקות. במחקר נחמד נמצא שתינוקות שיכלו בהטיית ראש ללחוץ על כפתור שמפעיל מובייל נהנו מהמובייל הרבה יותר מתינוקות שצפו בו כאשר הופעל עבורם ע"י אחרים.
2. שייכות חברתית– אוטונומיה אינה בידוד, אלא היא בחירה בתוך קשר ומסגרת חברתית. בכל גיל, מצע חברתי ויחסים של אהבה וקבלה הם בסיס חיוני לצמיחה.
3. מסוגלות– תחושה של שליטה, למידה ושיפור. למשל: שליטה הולכת וגדלה בתחביב, בעבודה בשפה נוספת ועוד.

טיפול בונה אושר?
פרויד טען שטיפול נפשי אינו מביא אושר, אלא הוא רק עוזר לאנשים לשאת את סבלם. זו הייתה ראייה פסימית, ואולי מפוכחת, של משמעות המודעות עצמית. ואולם, טיפול אינו מביא רק לצמצום הסבל. טיפול מציע אפשרות להתפתחות בתוך יחסים קרובים. בתוך טיפול מתרחשת חוויה של גילוי עצמי והרחבה עצמית בתוך קשר משמעותי. וזהו הבסיס להגדלת שלושת הערכים: אוטונומיה, שייכות ומסוגלות, שמכוונים לביטוי עצמי אותנטי ולחיים מלאי משמעות.

אנשים רבים מכל הגילאים סובלים מחיי חברה דלים ובלתי מספקים. המונח "סבל" בהקשר זה אינו מוגזם, אלא הוא נובע מכך שהאדם הוא יצור חברתי. ככזה הוא תלוי בקשרים חברתיים מספקים כתנאי הכרחי לקיומו ולשגשוגו. בהקשר זה חשוב להבחין בין רצון לצורך. תסכול של רצון מביא לאכזבה זמנית. לעומת זאת תסכול מתמשך של צורך עלול להביא למצבים פתולוגיים כגון דיכאון, חרדה, התמכרויות ועוד.  הצורך בקשרים קרובים ומתמשכים דומה לצרכים בסיסיים אחרים כמו אוכל ושתייה, ולכן סיכולו עלול להביא לתוצאות חמורות לפרט ולסביבתו.

למה הצורך בחיי חברה כל כך חשוב?

מפני שחיי חברה מספקים פונקציות רבות וחיוניות. ביניהן: ביטחון ומחויבות, אינטגרציה חברתית, תחושה של נחיצות ומשמעות לאחרים, חיזוק הערכה עצמית, מקור לתמיכה והישענות, מקור למידע ועצה, אינטימיות, חיבה, השוואה חברתית, עוררות ועוד. חשוב להדגיש שהצורך החברתי אינו רק צורך בנוכחותם של אחרים, אלא באחרים שאיתם אפשר לתכנן דברים, לעבוד, לדאוג לענייני החיים, לטפח תחומי עניין ועוד. לעתים קרובות אנשים שחווים בדידות דווקא מקיימים קשרים חברתיים תוססים, אך אלו שטחיים וחולפים. לעומת זאת אנשים שאינם חווים בדידות מקיימים קשרים קרובים, מתמשכים ואמינים. בהקשר זה מה שחשוב הוא לא כמות הקשרים אלא איכותם.

איך לצאת מבדידות?

בדידות מתמשכת, להבדיל מבדידות זמנית, היא מצב שקשה לשפרו באופן עצמאי. זהו אחד התחומים שבהם לא מספיק להיות מודע לבעיה, אלא חשוב לקבל עזרה. לפעמים אנשים מצליחים להיעזר בספרים, בפעילות רוחנית (כמו חזרה בתשובה) או בהצטרפות לקבוצות עניין. ואולם, אלו עלולים להתגלות כמשענות חלשות, כי הם מדברים למכנה משותף רחב ונעזרים במנטרות אוניברסאליות, ללא פנייה לחוויה הפנימית של אדם מסוים. טיפול פרטני, שמתבסס על קשר מתמשך ומתפתח עם איש מקצוע עשוי להוביל לשינויים פנימיים משמעותיים, עמידים ומיטיבים.

בדידות היא חוויה קשה שנוצרת מתוך פער בין כמיהה לקשרים חברתיים לבין סיפוקה בפועל. בדידות אינה בידוד חברתי, מכיוון שבידוד הוא מציאות אובייקטיבית של אדם שמורחק מהחברה, ואילו בדידות היא חוויה סובייקטיבית שאדם יכול לחוש גם אם הוא מוקף אנשים. בדידות גם אינה "לבדיות", כי ב"לבד" ישנן חוויות טובות כגון יצירתיות, רוגע, מרחב לחשיבה והרהור, ואילו הבדידות קשה, כואבת ופוגעת בחשיבה וביצירה.

בדידות היא בעיה נפשית?

תלוי איזו בדידות. מרבית האנשים יודעים להתמודד עם בדידות זמנית שנובעת מנסיבות משתנות כגון כניסה למקום עבודה חדש, פרידה מאדם קרוב או פיטורים. ואולם, בדידות כרונית היא בעיה קשה שנקשרת למגוון רחב של בעיות פיסיות, נפשיות והתנהגותיות. הנה כמה דוגמאות לתוצאות של בדידות מתמשכת:

• בעיות פיסיות– מערכת חיסונית חלשה, מחלות לב וכלי דם, כולסטרול, לחץ דם, הפרעות בשינה וכאבי ראש.
• בעיות נפשיות–הערכה עצמית נמוכה, פגיעה בתחושת המסוגלות, מחשבות אובדניות, דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה ועייפות כרונית.
• בעיות התנהגותיות– צריכת אלכוהול וסמים, אכילה מוגזמת או הרעבה, ניסיונות התאבדות או פגיעה עצמית, התנהגויות אנטי חברתיות וכאלו שמרחיקות אנשים.

להתייעצות ראשונית לחץ כאן

ההבדל הקריטי בין בדידות זמנית לבדידות כרונית נוגע למנגנוני וויסות. בדידות זמנית היא מצב
שרוב האנשים יצליחו לשפר באמצעות יצירת קשרים חדשים, הידוק קשרים קיימים ושימוש בתמיכה חברתית. לעומת זאת בדידות כרונית פוגעת במערכות החשיבה והרגש, וכתוצאה מכך מתפתחות התנהגויות בעייתיות שמרחיקות אנשים, פוגעות בקשרים ויוצרות כדור שלג של העמקת הבדידות.

איך טיפול יכול לעזור לאדם הסובל מבדידות?

מחקרים מצביעים על ארבעה סוגי התערבויות שעשויות להועיל לאנשים שסובלים מבדידות: (1) חיזוק תמיכה חברתית (2) יצירת הזדמנויות לקשרים חברתיים (3) שיפור מיומנויות חברתיות (4) התייחסות למחשבות לא אדפטיביות, שפוגעות בעצמי וביחסים עם אחרים. הטיפול עוזר בעיקר בשתיים האחרונות. קשר טיפולי מיטיב ומתמשך מסייע בשיפור מיומנויות בינאישיות שמתפתחות בקשר שבין המטפל למטופל. כמו כן הטיפול מתייחס לדפוסי חשיבה שפוגעים בהתנהלות החברתית, ומסייע לגיבוש דפוסי חשיבה מועילים יותר מהבחינה האישית והבין-אישית.

לקריאה נוספת:

• תחושת בדידות
• טיפול בחרדה חברתית
• גמגום וחרדה חברתית
• סימפטומים של חרדה חברתית
• הפרעת אישיות נמנעת

בדידות היא תופעה שכיחה מאוד, וסקרים מראים שלפחות 94% מהאנשים חווים אותה באופן זמני או מתמשך. בדידות זמנית נחשבת לחלק בלתי נפרד מהחיים ומורגשת בעיקר בעקבות שינויי חיים כגון סיום לימודים, שחרור מהצבא, גירושין ועוד. זוהי בדידות שלעתים קרובות אפשר לשאת אותה ולהתגבר עליה בתוך זמן סביר. לעומת זאת בדידות עמוקה וכרונית קשה יותר להתמודדות ללא עזרה חיצונית, והיא נחלקת לשני סוגים: רגשית וחברתית. הבדידות הרגשית נובעת מחוסר בקשרים קרובים והיא מלווה בתחושות ריקנות וחרדה. הבדידות החברתית נובעת מחוסר בפעילות חברתית והיא מתבטאת בשעמום, חוסר תכלית ותחושת שוליוּת (היות שולי בחברה).

למה חווים בדידות רגשית?

מכיוון שהאדם הוא יצור חברתי, והוא אינו יכול לקיים חיים בריאים ללא קשרים מתמשכים ופעילים. תלות זו בחיי חברה הולידה מנגנון אזעקה שמתריע בפני אובדן קשרים ומניע לחיפוש ושמירת קשרים. מנגנון האזעקה הוא כאב נפשי שמגולם בבדידות ובפגיעה בערך העצמי.

החיים המודרניים אמנם מוצפים באפשרויות טכנולוגיות לתקשורת, אך הם גם יצרו סיבות רבות להעמקת הבדידות ולהגברת הניכור. כמה מהגורמים הבולטים הם חיים בעיר, ניכור בעבודה, ריבוי גירושין, פרידות, לחצים שפוגעים בקשרים זוגיים, גידול ילדים לבד, התרופפות קשרי המשפחה המורחבת, עבודה מוגזמת, העדפת קשרים ווירטואליים על-פני קשרים ממשיים ועוד.

מה קורה במצבי בדידות רגשית?

בדידות מתמשכת נקשרת לרגשות שליליים (כעס, עוינות, עצב וכו'), ריחוק והתבודדות, אי אמון בעצמי ובאחרים, תחושת חוסר שליטה ואי שביעות רצון מיחסים. בדידות נמצאה מקושרת גם לדיכאון, פסימיזם, זרות, ביישנות, אישיות גבולית וסכיזופרניה ומחלות פיסיות שונות.

אפשר לצאת מבדידות רגשית?

בהחלט. מחקרים מראים שהמטען הגנטי בבדידות הוא 50%, והיתר אינו גנטי. כל מה שאינו גנטי ניתן לשינוי. כמו-כן המאפיינים הגנטיים אינם גורמים באופן ישיר לבדידות, אלא לרגישות לאותות של דחייה ולמצבי ריחוק חברתי. מרבית האנשים יכולים להתגבר על בדידות ולקיים קשרים חברתיים פעילים ומספקים, אם בכוחות עצמם ואם בסיוע מקצועי.

 שאלות נוספות על בדידות רגשית:

• איך טיפול פסיכולוגי עוזר לאדם הסובל מבדידות רגשית?
• מי סובל במיוחד מבדידות רגשית?
• האם אפשר לחוות בדידות רגשית בעקבות אירועים חיוביים?

בדידות היא מערכת מורכבת של רגשות שליליים שנוצרת בתגובה לחוסר בקשרים קרובים ומתמשכים. זוהי חוויה סובייקטיבית שאינה מושפעת ממספר הקשרים שיש לפרט אלא מאיכותם. כך, אדם שיש לו חברים רבים יכול לחוש בדידות אם אין לו קשר קרוב ומשמעותי, ואילו אדם שיש לו רק חברים מעטים עשוי לחוש בר מזל אם מדובר בקשרים קרובים והדדיים.

למה תחושת בדידות קשה כל כך?

ההסבר לכך אבולוציוני. אבות אבותינו היו תלויים זה בזה באופן הישרדותי. ילדים שלא נצמדו להוריהם מתו, וכך גם ילדים להורים שלא דאגו במסירות אין קץ למחסורם של ילדיהם. אנשים שהתרחקו מהשבט או הורחקו ממנו גוועו או נטרפו. כתוצאה מתהליכים אלו שרדו והתרבו רק אנשים שיָכלו ושאפו לקיים יחסים קרובים. אנחנו כצאצאיהם נושאים גם כן צורך עז המוטבע בנו גנטית, ביחסים קרובים. צורך זה מתבטא בתחושת בדידות מייסרת במצבים נעדרי קירבה.

תחושת בדידות היא  חוויה נפוצה?

כן. מאוד. כמעט כל האנשים חשים לפעמים בדידות, בעיקר בזמנים "מועדים" כגון פרידה מאדם קרוב או מעבר למקום מגורים חדש. ואולם, 15%-30% מהאנשים מספרים על תחושת בדידות כרונית, ומצבם של אלו שונה לחלוטין. ההבדלים הקריטיים הם בהשלכות הגופניות, הנפשיות וההתנהגותיות של תחושת הבדידות.

אפשר לשפר תחושת בדידות?

תחושת בדידות היא אחד המצבים השכיחים שמטפלים פוגשים בקליניקה. אנשים מגיעים עם בעיות שונות כגון דיכאון, חרדה, קשיים בעבודה, במשפחה או בזוגיות, מצבי רוח, התפרצויות זעם, קושי להסתגל למצבים ועוד. ליד כל אלו לעתים קרובות מתקיימת תחושת בדידות עזה ומתמשכת. הטיפול מסייע להפחתת הבדידות באופן ישיר ועקיף. באופן ישיר מכוחו של השיח הקרוב עם מטפל קשוב ואכפתי, ומכוחם של יחסים טיפוליים שפותחים גישה לעולם הפנימי והחיצוני. ובאופן עקיף משום שאחד התוצרים השכיחים של טיפול הוא שינויים חיוביים במערכות הרגש והחשיבה המשפיעות על קשרים חברתיים שמחוץ לקליניקה.

לקריאה נוספת:

• טיפול בחרדה חברתית
• גמגום וחרדה חברתית
• סימפטומים של חרדה חברתית
• הפרעת אישיות נמנעת

אלימות כלפי ילדים מתקיימת בארבע צורות עיקריות: אלימות או הזנחה רגשית, הזנחה פיסית, התעללות פיסית והתעללות מינית. לעתים קרובות אלימות מסוג אחד משולבת באלימות מסוג אחר. למשל, אלימות פיסית ומינית כמעט תמיד מלווה גם בהתעללות או הזנחה רגשית.

באלו משפחות ישנה אלימות כלפי ילדים?

במשפחות מכל סוג. אלימות כלפי ילדים קיימת במשפחות עשירות ועניות, משכילות וחסרות השכלה, ובכל לאום, מוצא ומגדר. היא קיימת כלפי ילדים לא מתוכננים וכלפי אלו שנולדו לאחר שנים רבות של מאמצים וטיפולי פוריות. היא נמצאת במשפחות שבהן ההורים מאוד אוהבים את ילדיהם ומאחלים להם טוב.

למה הורים אוהבים נוהגים באלימות כלפי ילדיהם?

מרבית מקרי האלימות וההזנחה במשפחה נובעים מכך שההורים עצמם מתמודדים עם מצוקות משמעותיות. המצוקות יכולות לנבוע מיחסים בעייתיים בין ההורים שמוצאים עצמם נטושים רגשית ופיסית בתוך הזוגיות, מלחצים בעבודה ובפרנסה ומכך שההורות תובעת משאבים שחסרים להורים עצמם. בעידן המודרני, שבמידה רבה פירק את מנגנוני התמיכה הטבעיים של השבט, מוסדות הדת והמשפחה המורחבת, הורים רבים חווים את גידול ילדיהם בבדידות וחוסר אונים.

התוצאה היא שהורים מאוד אוהבים ודואגים עלולים להיות גם מאוד פוגעניים. הם לא רוצים ולעתים קרובות גם לא מתכוונים לפגוע בילדיהם, והם עושים זאת בעיקר כשהם מתקשים בריסון תוקפנותם. ילדים הם יעד "קל" לביטוי תוקפנות, כי הם זמינים, תובעניים ונתפסים כחלשים. וכך נבנה מעגל קסמים של פגיעה ואשמה שמגבירים את הלחץ וחוזר חלילה.

טיפול פסיכולוגי באימהות ובאבות מעניק להם מרחב בטוח להעלאת רגשות, מחשבות ותחושות לא קלות, ולעיבודם בתנאים של תמיכה והחזקה. הורה שמעבד את רגשותיו ומחשבותיו ומכבד את צרכיו, יציע יחס דומה גם לילדיו, ויפתח בהדרגה הורות יותר בשלה ומהנה.

לקריאה נוספת:

• אלימות כלפי נשים
• אלימות בין בני זוג
• אלימות מילולית בין בני זוג
• התעללות נפשית בזוגיות

התעללות נפשית בילדות היא דפוס מתמשך של התנהגות הורית שמעבירה לילד מסר לפיו הוא חסר ערך, לא אהוב, לא רצוי או שהוא רצוי רק כשהוא מספק את צרכי ההורה. לרוב מדובר בעוינות מתמשכת, שעוברת בצעקות, השפלות, בידוד, איומים, התעלמות, התקפי זעם על הילד, הערות פוגעניות ו/או התעלמות ממנו ומצרכיו הרגשיים. העוינות יכולה להיות מאוד עקבית (מצב שבו ההורה רוב הזמן מביע דחייה כלפי הילד) או לא עקבית. במצב הבלתי עקבי ההורה גם אוהב וגם עוין באופן מבלבל ובלתי צפוי, והילד עשוי לפתח חושים מאוד חדים לאבחון הלך הרוח של ההורה וההתנהלות מולו.

איך התעללות נפשית בילדים משפיעה בבגרות?

לרוב, ילדים שנחשפים להתעללות נפשית מתמשכת מפתחים סגנונות התמודדות הישרדותיים. אלו הם מנגנונים שעוזרים להם לשמור על עצמם מפני התדרדרות נפשית מסוכנת. למשל הימנעות מקירבה, דיכוי תגובות רגשיות וכל סוג של ניתוק וניכור עצמי. הניתוק מתבטא בין היתר בכך שהילד לא מזהה את מה שעבר כהתעללות, וגם כבוגר הוא אינו מודע לכך שעבר התעללות. הוא אינו מזהה את רגשותיו ולכן מתקשה להשתמש בהם בקבלת החלטות וביחסיו עם אחרים.

מנגנוני ההגנה של אנשים שעברו התעללות נפשית בילדותם אמנם עשויים להציל אותם מקריסה נפשית, אך הם גובים מחירים כבדים כגון התפתחות הפרעות אכילה, הערכה עצמית נמוכה, דיכאון, אובדנות, אלקסיתימיה, אימפולסיביות ומעורבות ביחסים אלימים בבגרות כתוקף, כקורבן או בשני התפקידים. המכנה המשותף לכל אלו הוא קושי בזיהוי ובוויסות של רגשות, וחוסר נגישות למחשבות ולתחושות.

האם טיפול פסיכולוגי יכול לסייע למי שסבל מהתעללות נפשית בילדותו?

בהחלט. טיפול מתמשך שבו מתבססים יחסים של קרבה ואמון עשוי לסייע למטופל להכיר ולהבין את עצמו. הכרה כזו מאפשרת לו לפתח מנגנוני התמודדות שאינם רק הישרדותיים, אלא מועילים להתמודדויות עם אתגרים ולניהול טוב יותר של מערכות יחסים.

 לקריאה נוספת:

• אלימות נגד נשים
• מאפייני אישיות של בן-זוג מתעלל
• אלימות בין בני זוג
• אלימות מילולית בין בני זוג
• התעללות נפשית בזוגיות
• אלימות כלפי ילדים