חודש: ינואר 2015

מבוגרים עם הפרעת חרדת נטישה עסוקים באופן מוגזם בילדיהם ו/או בני זוגם וחווים מצוקה משמעותית כאשר הם נמצאים בנפרד מהם. מדובר בתופעה שקיימת בכ-6.6% מהבוגרים. במרבית המקרים (78%) החרדה פורצת לראשונה בבגרות, ובמיעוטם היא נמשכת מילדות. לרשימת תסמינים מוכרים לחץ כאן.

השפעות חרדת נטישה על החיים
כל הפרעות החרדה (ובכללן התקפי פאניקה, חרדה כללית, OCD ועוד) פוגעות בתפקוד. ואולם, בחרדת נטישה הפגיעה התפקודית בולטת במיוחד, וניכרת בתחומים נרחבים וביניהם בעבודה, בניהול הבית, בפנאי חברתי ופרטי וביחסים קרובים. בהפרעה זו שיעור גבוה במיוחד של קשיים קיצוניים בעבודה ובלימודים.

מהם הגורמים לחרדת נטישה אצל מבוגרים?
כמו במרבית מצוקות הנפש, גם זו מתפתחת מתוך מפגש בין גורמי סיכון תורשתיים וסביבתיים.

גורמי סיכון תורשתיים שזוהו הם רגישות לפחמן דו-חמצני (CO2) והפרעה בוויסות הורמון בשם אוקסיטוצין. רגישות ל- CO2 נמצאה גם באנשים הסובלים מהתקפי חרדה (פאניקה), שלעתים קרובות מתקיימים במקביל לחרדת נטישה.  אוקסיטוצין הוא "הורמון קשר", שתורם להעמקת הקירבה בין הורים לצאצאיהם ובין בני זוג, ולהתנהגויות פרו-חברתיות כגון נדיבות והוגנות.

גורמי סיכון סביבתיים שזוהו הם טראומה ואובדן קודם. נמצא כי מבוגרים רבים שסובלים מחרדת נטישה סובלים במקביל גם מהפרעה פוסט-טראומטית (PTSD), ולכן מניחים שטראומות מגבירות סיכון לחרדת נטישה. גורם סיכון אחר הוא היסטוריה של אובדן הורה או מטפל קרוב אחר. נראה כי לאחר אובדן הורה בשל מוות, גירושין או שינויים דרמטיים בהורה, מתחזקת הנטייה לפתח פחד למות (שמתבטא בהתקפי חרדה) וחרדה מפני מותם של אנשים קרובים אחרים. גורם סביבתי נוסף שזוהה הוא הגנת יתר של הורה, ובעיקר של האם, שהקשתה על יצירת עצמאות ונפרדות.

איך מטפלים בחרדת נטישה?
בפסיכותרפיה דינאמית מתייחסים לחרדת נטישה כביטוי לפגיעה בדימויי עצמי ובתפיסות של יחסים קרובים. היסודות שמאפשרים נפרדות בתוך קשר נפגעו במידה כזו, שנוצרה תפיסה קטסטרופאלית ומפוצלת. זוהי תפיסה שאוחזת בפונקציות ההישרדותיות של יחסים, ולכן היא אינה מאפשרת גמישות ונפרדות.  הטיפול מכוון לבנייה עדינה והדרגתית של יכולת לשאת דימויים מורכבים וגמישים יותר של העצמי, הזולת והיחסים בין עצמי לזולת.

חרדת בחינות מתבטאת במתח מוגזם במצבי הערכת ביצועים. מבחן מטבעו מייצר מתח, שניתן להפחיתו באמצעות התרכזות בשאלות ופתרונן ובאמצעות מחשבות מרגיעות. ואולם, כשהמתח גובר, תשומת הלב מוסטת מהמבחן לעצמי. במצב זה משתלטת תחושה של חוסר מסוגלות, חוסר אונים, ביקורת עצמית וציפייה לעונש ולדחייה עקב ביצוע כושל.

מה יש בחרדת בחינות?
נהוג להבחין בין שני מרכיבים מרכזיים:

• מרכיב קוגניטיבי, שעיקרו דאגה לתוצאות אפשריות של ביצוע ירוד.
• מרכיב רגשי ש"מודיע" למוח על מצב חירום, ואחראי לגיוסן של המערכות הפיסיולוגיות הנדרשות במצבים אלו. מרכיב זה מתבטא בשלשולים, הזעה, אובדן תיאבון, קשיי שינה כאבים וכו'. במקרים קשים הסימפטומים הגופניים מתחילים ימים ואף שבועות לפני המבחן, וגורמים לעייפות כרונית ולירידה מדאיגה במשקל. ישנם מקרים של התקפי פאניקה  בסמוך למבחן או במהלכו.

האם חרדת הבחינות פוגעת בהישגים במבחן?
בוודאי. כשהחרדה גבוהה קשה להתרכז בשאלות, להבינן ולשלוף מהזיכרון את המידע הרלוונטי. לכן בדר"כ אנשים שסובלים מחרדת בחינות אינם מגיעים להישגים שמשקפים את ידיעותיהם. מאוד שכיח לראות סטודנט התמודד היטב עם שאלות קשות, ואילו במבחן מוצא עצמו "משותק" גם מול השאלות הפשוטות ביותר.

טיפול בחרדת בחינות
כאשר החרדה מופיעה אך ורק במבחנים, אפשר להיעזר בטיפול קצר מועד וממוקד. ואולם, לרוב מדובר בחרדה שמתבטאת בתחומי חיים נרחבים. זאת מכיוון שהבסיס לחרדת בחינות הוא דימוי עצמי פגיע. טיפול נפשי דינאמי מתייחס לחרדת הבחינות לא כבעיה אלא כסימפטום. סימפטום זה יפחת ואף ייעלם ככל שיתאפשר מגע עם אזורי הנפש המעורבים בו.

חשוב לציין כי לרוב, תוכניות לשיפור מיומנויות למידה לא מביאות להקלה בחרדת הבחינות. לעומת זאת טיפול פסיכולוגי דינאמי או התנהגותי נמצא מועיל, והשפעתו עמידה לאורך זמן ומוכללת לשאר תחומי החיים.

הפרעות חרדה נפוצות בהריון ואחרי הלידה יותר מאשר בשלבים אחרים בחיים. הן ראויות לתשומת לב מיוחדת בשל פגיעתן באם, בהתפתחות התינוק והילד, ובקשר בין האם לילדה.

הפרעות החרדה הנפוצות ביותר בהריון ואחרי הלידה הן התקפי חרדה, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD), הפרעה פוסט-טראומטית (PTSD) והפרעת חרדה מוכללת (GAD).

התקפי חרדה (פאניקה)
התקפי פאניקה פתאומיים, חוזרים ובלתי צפויים המלווים בדאגות מפני ההתקפים הבאים. הסימפטומים כוללים כאבים בחזה, נשימות קצרות, דופק מהיר, סחרחורות, פחד למות ועוד (להבנת התפתחות ההתקף לחץ כאן ולפירוט הסימפטומים לחץ כאן). כמחצית מהסובלים מהתקפי חרדה מפתחים גם דיכאון. שיעור התקפי החרדה נוטה לרדת בתקופת ההיריון, ולעלות אחרי לידה. לעתים קרובות התקפי חרדה מקושרים לתקופת גמילה מהנקה, אך קשר זה עדיין לא מובן דיו.

הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) 
מופיעה כמחשבות פולשניות שמעוררות חרדה, והתנהגויות טקסיות שנועדו להפחית אותה. להפרעה זו בסיס נוירביולוגי חזק יחסית. בהריון ואחרי הלידה, המחשבות הטורדניות נוגעות לפחד להזיק לתינוק בכוונה או בטעות. האֵם מודעת לכך שמחשבותיה אינן רציונאליות ואינן רצויות לה, ובפועל היא אינה תוקפת ואינה מסכנת את תינוקה (מקרים של רצח תינוקות וילדים נובעים מהפרעה אחרת של פסיכוזה או דיכאון פסיכוטי לאחר לידה). עם זאת היא סובלת מהמחשבות ומהנסיונות להרגיען.

הפרעה פוסט-טראומטית (PTSD) 
חרדה שמתעוררת בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי מסכן חיים. ההפרעה מתבטאת בחוסר אונים, פחד עז, אימה, זכרונות פולשניים של האירוע, עוררות יתר (כולל קשיי שינה), קושי להתרכז, עצבנות, ועוד. לידה קשה ומסובכת, ובעיקר כזו שהצריכה התערבות רפואית מיוחדת, מגבירה סיכון לפריצת הפרעה פוסט-טראומטית. בחודשים ובשנים שלאחר הלידה ההפרעה עלולה להתבטא בהימנעות מהתינוק שמחייה את טראומת הלידה, בקשיים בתפקוד המיני (כי המין מקושר גם הוא ללידה), הימנעות מהריונות נוספים או תכנון לידה בניתוח קיסרי, הפסקת הריונות, התרחקות מאימהות ותינוקות אחרים ועוד. סיכון מיוחד להפרעה זו ישנו בנשים בעלות היסטוריה של דיכאון או חרדה, כאלו שחוו טראומות קודמות ללידה, לפעמים של ניצול והתעללות מינית, כאלו שחוו לידה קשה וסיבוכים לאחר הלידה, ולידת תינוקות פגים או פגועים.

חרדה מוכללת (GAD)
מאופיינת בתקופה של 6 חודשים לפחות של דאגות אינטנסיביות, בצרוף סימפטומים נוספים כגון קשיים בריכוז, מתח שרירים, עייפות, עצבנות ועוד. נפוצה בהריון ואחרי הלידה יותר מאשר בשלבי חיים אחרים. חשוב להבחין בין דאגות רגילות שמטרידות את רוב האימהות לבין הפרעת חרדה. בהפרעת חרדה הדאגות אינטנסיביות במיוחד, מתייחסות לתחומי חיים רבים, פוגעות בתפקוד ואינן נקשרות לטריגר מסוים. הסיכון להפרעה זו עולה ככל שיש היסטוריה אישית או משפחתית של הפרעות נפשיות.

כל הפרעות החרדה המתוארות לעיל (ואחרות שאינן מתוארות) עלולות להוביל לדיכאון בהריון ואחרי הלידה, לפגיעה בתפקוד האימהי, ולפגיעה בהתפתחות הקוגניטיבית, הרגשית, המוטורית והחברתית בינקות ובילדות. לכן חשוב ביותר לאבחן את מצבי החרדה ובמידת הצורך לפנות לקבלת עזרה מקצועית.

לקריאה נוספת על דיכאון וחרדה אחרי לידה

• מה גורם לדיכאון אחרי לידה?
• טיפול בדיכאון אחרי לידה
• דיכאון אחרי לידה אצל גברים
• חרדות בהיריון

חרדות בהריון ולאחר לידה, בדומה לחרדות במצבי חיים אחרים יכולות להופיע בצורות שונות, שהשכיחות ביניהן הן חרדה מוכללת (GAD), מחשבות טורדניות (OCD), הפרעה פוסט-טראומטית והתקפי חרדה (פאניקה). הריון, לידה והורות לתינוק הם מצבים שבאופן טבעי מעוררים פחדים ודאגות. חשוב להבחין בין דאגות שגרתיות אלו לבין הפרעות חרדה, שהן קיצוניות ואינטנסיביות יותר ומשבשות את תפקוד האֵם במעגלי חייה השונים.

צריך לטפל בחרדות בהריון?
בכל שלבי החיים חשוב וכדאי לטפל בחרדות ששכיחותן ועוצמתן מוגזמות. בהיריון ולאחר הלידה חשיבות הטיפול קריטית במיוחד, בשל השפעתן על העובר, התינוק, האֵם והקשר בין האֵם לתינוקה.

איך החרדות בהריון משפיעות?
כפי הנראה, חרדות בהריון משפיעות על העובר והתינוק בשתי דרכים עיקריות:

1. השפעה ישירה דרך מנגנונים ביולוגיים– חרדות האֵם ההרה נקשרות לפגיעה בזרימת הדם לעובר ובתזונתו. בנוסף החרדה מעוררת שחרור הורמון דחק בשם קורטיזול, ששיעור קטן ממנו (10%-20%) מגיע לעובר. תהליכים אלו משפיעים על קצב הגדילה של העובר, פעלתנותו, משקלו בלידה, התפתחות מערכת העצבים המרכזית שלו והתפתחות מוחו.
2. השפעה עקיפה דרך האם– חרדות ודיכאון בהריון הם אחד מגורמי הסיכון המרכזיים להתפתחות דיכאון וחרדה אחרי לידה. דיכאון וחרדה אחרי לידה עלולים לפגוע בבריאות האם, בתפקודה האימהי ובקשר בינה לבין תינוקה.

השילוב בין ההשפעה הישירה (הביולוגית) וההשפעה העקיפה (התפקוד האימהי) עלול לפגוע בהתפתחות הקוגניטיבית, הרגשית, ההתנהגותית והחברתית של התינוק והילד. לכן חשוב ביותר לזהות חרדה בהריון ולטפל בה באמצעים תרופתיים (ישנן תרופות שניתן ליטול בהיריון), פסיכולוגיים או משולבים.

לקריאה על דיכאון אחרי לידה

• טיפול בדיכאון אחרי לידה
• מה גורם לדיכאון לאחר לידה?
• דיכאון אחרי לידה אצל גברים
• חרדות אחרי לידה

אנשים רבים סובלים בתקופות מסוימות מנדודי שינה, שמתבטאים בקושי להירדם ולשמור על שינה רציפה. כשהקושי נובע מדאגות, קונפליקטים, חרדות ומצבי רוח, רצוי להיעזר בטיפול פסיכולוגי שמכוון לשיפור הרווחה הנפשית.

בנוסף, אפשר להיעזר גם בטכניקות פשוטות יחסית. להלן ריכוז של כמה שיטות שמשמשות בטיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים בנדודי שינה (אינסומניה), וניתנים ליישום עצמי*:

טיפול בהיגיינת שינה
חיזוק התנהגויות שמסייעות לשינה ודיכוי התנהגויות הפוגעות בשינה:

• אל תנסו להירדם בכוח
• הימנעו מחומרים מעוררים (קפאין, ניקוטין), בעיקר משעות אחר הצהרים ואילך
• הגבילו שתיית אלכוהול
• קבעו לוח זמנים שגרתי של 7 שעות שינה ללילה
• הימנעו מנמנום במשך היום
• עסקו בפעילות גופנית לפחות 6 שעות לפני השינה
• שמרו על חדר שינה חשוך ושקט

טיפול הקשרי

מבוסס על עקרונות ההתניה, שהיא יצירת זיקה בין תנאים סביבתיים לשינה:

1. היכנסו למיטה רק כשאתם עייפים
2. השתמשו במיטה למטרות שינה ויחסי מין בלבד
3. הימנעו מעשיית הפעולות הבאות במיטה: קריאה, צפייה בטלוויזיה, דיבור בטלפון, תכנון פעולות או הרהורים.
4. אם אינכם מצליחים לישון בתוך 10-20 דקות, קומו מהמיטה ועזבו את חדר השינה
5. חזרו למיטה רק כשתחושו שוב עייפים
6. כוונו את ההשכמה לשעה קבועה מדי יום
7. אל תשתמשו באופציית ה"נודניק" בשעון המעורר
8. אל תנמנמו במהלך היום

טיפול בהגבלת שינה

מבוסס על מחקרים המוכיחים כי השינה מווסתת ע"י תהליכים מחזוריים ומייצבים. הטיפול מגביר את יציבות הדחף לשינה ע"י חיזוק המקצב הצירקדיאני (מעגל השינה(:

• הגבילו זמן עירות במיטה. הגבילו את משך היקיצה
• שמרו על משך זמן קבוע ליקיצה, ללא קשר לכמות השעות שישנתם בלילה
• אם לאחר 10 לילות זמן השינה נמוך מ-85% מזמן שהותכם במיטה, הפחיתו את השהות במיטה ברבע עד חצי שעה
• הגדילו את משך השהות במיטה ברבע עד חצי שעה כאשר זמן השינה עולה על 85% מזמן השהות במיטה

הרפייה

הרעיון: שרירים מתוחים ועוררות מחשבתית אינם טובים לשינה. הירגעות מפחיתה עוררות ומאפשרת שנת לילה
שימוש בטכניקות הכוללות הרפיית שרירים הדרגתית ופרוגרסיבית, דמיון מודרך, נשימות קצובות

טיפול קוגניטיבי 

זיהוי, אתגור ושינוי אמונות ועמדות הפוגעות בשינה:

• אתגרו אמונות ופחדים הפוגעים בשינה. למשל: אמונות המגזימות בכמות השעות הנחוצות לשינה, דאגה מחוסר שליטה בשינה, חשש מהחמצת הזדמנויות לשינה
• כתבו מחשבות ביומן במקום להשאירן כהרהורים
• תכננו ניסויים התנהגותיים לבדיקת אמונותיכם בנוגע לשינה

* הרשימה הטכנית מתורגמת מתוך המקור הרשום מטה. יצויין כי הכותבת אינה מטפלת בשיטות הללו, ומציעה טיפול דינאמי. טיפול זה מתייחס לנפש כמכלול שאינו מיוצג אך ורק בסימפטומים. עם זאת, אפשר וכדאי לשלב טיפול פסיכולוגי עם טכניקות מהמגוון המוצע לעיל.

* מקור:
Buysse, D.J (2013). Insomnia.
JAMA: Journal of the American Medical Association, 309(7), 706-716.

נדודי שינה מתבטאים בקושי להירדם, לישון ברצף או לחזור לשינה לאחר שהופרעה. כשתופעות אלו נמשכות מספר פעמים בשבוע במשך חודש לפחות, וכאשר הן פוגעות בתפקודו של האדם בשעות היום, מדובר באינסומניה (Insomnia). זוהי תופעה שכיחה, שסובלים ממנה כ-10%-20% מהאנשים, מחציתם באופן כרוני. לאורך החיים, מרבית האנשים חווים לפחות תקופה אחת של נדודי שינה מטרידים.

מה גורם לנדודי שינה?
ישנה הסכמה בקרב חוקרים וקלינאים על כך שבהפרעות שינה מעורבים גורמים גנטיים, סביבתיים, התנהגותיים ופיסיולוגיים, שיוצרים במשותף רמה גבוהה של עוררות. אחד המודלים המקובלים בתחום מציג שלוש קבוצות של גורמים:

1. נטייה טבעית לעוררות יתר. למשל נמרצות או נטייה לדאגנות
2. אירועים מקדימים (טריגרים), כגון משבר בעבודה או פרידה מבן-זוג או שקודמים לנדודי השינה הראשונים.
3. גורמים מנציחים. מדובר במחשבות והתנהגויות שמנציחות את נדודי השינה. למשל נמנומים במשך היום או דאגות מפני עוד לילה נטול שינה.

הסברה היא ששילוב שלושת הגורמים הללו פועל כמעגל קסמים שמשמר ואף מעצים את קשיי השינה לאורך זמן.

למה חשוב לטפל בהפרעות שינה?
מפני שהן מקושרות לפגיעה בתפקוד הפיסי, המנטאלי והרגשי. אנשים שסובלים מחוסר שינה נוטים לסבול מלחץ דם גבוה, שימוש בסמים ואלכוהול, דיכאון, עצבנות, תשישות ותופעות שליליות נוספות. אמנם הקשרים בין נדודי שינה לתופעות הללו הם הדדיים, ולא תמיד ניתן לקבוע מה קדם למה, אך אין עוררין על כך שחוסר כרוני בשינה פוגע ברווחה הנפשית, בבריאות הפיסית ובאיכות החיים הכוללת, ולכן כדאי לטפל בבעיה.

מחשבות טורדניות הן בעיה שכיחה בילדים ומבוגרים. מדובר בהפרעת חרדה, שלרוב נקראת הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD), והיא כוללת שני מרכיבים:

1. אובססיות– מחשבות, רעיונות, ודחפים מציקים, חוזרים ונשנים. המחשבות נכפות על הפרט ולרוב הוא מכיר בכך שהן חסרות שחר (כשמדובר בהפרעת אישיות אובססיבית חסרה הכרה זו).
2. קומפולסיות– פעולות חוזרות ונשנות. מעין טקסים שהפרט חש שהוא מוכרח לבצע, על אף שהוא מכיר בכך שהם מוגזמים וחסרי מובן.

המהלך הרגיל הוא הופעת מחשבה חוזרת שמעוררת חרדה (למשל פחד מגרימת נזק או מזיהומים), שנרגעת רק עם ביצוע הפעולה החוזרת (למשל בדיקת מכשירים או שטיפת ידיים). הקשר בין המחשבה לפעולה לא תמיד הגיוני, והשלמת הפעולה מרגיעה רק לזמן קצר. לאחר מכן שוב עולה המחשבה ושוב יש צורך בפעולה להפחתת החרדה.
ככל שעוצמת המחשבות והפעולות גבוהה, כך הן עלולות לגרום לשיבושים חמורים בתפקוד ובאיכות החיים.

איך מטפלים במחשבות טורדניות?
הפרעה טורדנית נחשבת לאחת ההפרעות העיקשות ביותר, ושיעורי ההחלמה ממנה בהיעדר טיפול נמוכים ביותר. שני טיפולים שכיחים הם טיפול בתרופות ממשפחת ה-SSRI, וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי. למרבה הצער, 40%-60% אינם מגיבים בצורה מספקת לטיפולים אלו, ובמרבית המקרים לא מגיעים להחלמה מלאה. אחת הסיבות לכך היא שלרוב הפרעה זו משולבת בבעיות נפשיות אחרות, כגון דיכאון והפרעות אישיות. כאשר הבעיה אינה ממוקדת רק במחשבות ופעולות כפייתיות, הטיפול התרופתי והקוגניטיבי אינם מספיקים. במקרים אלו כדאי לשקול טיפול פסיכולוגי מעמיק שיאפשר שינוי נרחב בחוויית החיים.

חרדה חברתית הנקראת גם פוביה חברתית מתבטאת בפחד עז ממצבים חברתיים. זהו פחד ביצוע, שבמרכזו דאגה מביקורת ומתחושת מבוכה והשפלה בחברה. עבור אנשים הסובלים מחרדה חברתית, פעולות רגילות כגון השתתפות בשיחה, אכילה בחברה או שימוש בשירותים ציבוריים נראות מאיימות או בלתי אפשריות, והפרט עושה כל מאמץ אפשרי להימנע מהן.

חרדה חברתית היא שכיחה למדי, וכנראה 8%-13% מהאנשים סובלים ממנה. היא לרוב מופיעה בילדות או בגיל ההתבגרות, והגיל הממוצע להופעתה הוא 14-16. מדובר בגילאים בהם החיים החברתיים נעשים יותר ויותר משמעותיים, ולכן החרדה מעוררת פגיעות רבה. הגורמים להפרעה רבים, והם כוללים פגיעויות ביולוגיות ופסיכולוגיות, גנטיקה, טמפרמנט, סגנונות חשיבה והשפעות סביבתיות (הורים, עמיתים וכו'). חרדה חברתית פוגעת בהתפתחות החברתית התקינה, ומלווה במצוקה נפשית ובפגיעה בתפקוד בתחומי חיים מגוונים.

סימפטומים של חרדה חברתית
מדובר בסימפטומים דומים לאלו של חרדה כללית ושל התקפי פאניקה. אנשים עשויים לחוש דופק מואץ, הזעה, דפיקות לב, כאבי גפיים ובטן ומיחושים נוספים כל אימת שהם ניצבים בפני המצב המפחיד. בדומה להתקפי
חרדה, הם מודעים לכך שהחרדה מוגזמת, אך אינם מצליחים להתגבר עליה.

איך נראית חרדה חברתית?

לרוב היא לא נראית. אנשים רבים סובלים מחרדה חברתית מבלי לשתף בכך את סביבתם. הם נחשבים ביישנים או מופנמים, ואנשים שסביבם אינם מודעים לחרדה שמציפה אותם כל אימת שהם מוזמנים לדבר, לאכול ואפילו להיראות.

איך מטפלים בחרדה חברתית?
ישנם כמה סוגים של טיפולים לחרדה חברתית, ביניהם טיפול קבוצתי ו-CBT (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי). טיפולים אלו מתמקדים בחרדה החברתית ועשויים לסייע בתרגול חשיבתי והתנהגותי. ואולם, במקרים רבים אנשים הסובלים מחרדה החברתית סובלים גם ממצוקות אחרות כגון הפרעות חרדה נוספות, דיכאון או דיסטימיה, הערכה עצמית נמוכה ודימוי גוף לקוי. במקרים כאלו אפשר וכדאי להיעזר בטיפול פסיכולוגי שמתייחס למכלול הנפשי ולא רק לסימפטומים החברתיים.

לקריאה נוספת על חרדה חברתית:

• גמגום וחרדה
• טיפול בחרדה חברתית
• הקריטריונים לאבחון הפרעה בשטף הדיבור לפי DSM-5
• גמגום אצל מבוגרים

התקף חרדה, שמוכר גם בשם התקף פאניקה, הוא התעוררות פתאומית של פחד ומצוקה קיצונית, המגיעה לשיאה בתוך  דקות ספורות וכוללת כמה מהסימפטומים הבאים:

• דפיקות לב חזקות או דופק מהיר
• הזעה
• רעד
• תחושת מחנק וחוסר אויר
• כאבים או חוסר נוחות בחזה
• בחילה או אי נעימות בדרכי העיכול
• סחרחורת, תחושת חוסר יציבות או ערפול
• תחושת ניתוק מהמציאות או ניתוק מהגוף
• פחד מאיבוד שליטה או שיגעון
• תחושה של סכנת מוות
• נימול או הירדמות של איברים
• צמרמורת, גלי חום או קור

התקפי חרדה פוגעים באיכות החיים, ואם לא מטפלים בהם עלול להתפתח סיבוך שנקרא אגורופוביה. אגורופוביה היא פחד מוגזם ממקומות ציבוריים, שבהם עלול להתרחש התקף מביך או להיכנס למצב בו לא ניתן לקבל עזרה חיונית. חשוב להבין שלא חייבים לסבול מהתקפי חרדה. אפשר ורצוי להפחית או לסלק אותם באמצעות טיפול פסיכולוגי ו/או תרופתי.

שאלות נוספות על התקפי חרדה:

• איך נוצר התקף חרדה?
• מהו התקף חרדה בשינה?
• איך מטפלים בהתקפי חרדה?
• איך יודעים אם יש התקף לב או התקף חרדה?

התקף חרדה שמוכר גם כהתקף פאניקה הוא חוויה מפחידה ומביכה, שבה אדם חווה חרדה נוראה ולפעמים חושש שהוא עומד למות, במצב בו לא נשקפת לו סכנה אמיתית. החוויה כל כך מביכה, עד כי האדם עלול לפתח התנהגויות רבות שכל מטרתן למנוע את הבושה ואת החרדה. הוא עלול, למשל, להימנע ממקומות ציבוריים, להסתגר בביתו ולצמצם את חייו בצורה קיצונית.

ישנם כמה כלים בסיסיים שעשויים לסייע ברגעי התמודדות עם התקף חרדה:

1. הכרה וידיעה–  הכרה בכך שמדובר בהתקף חרדה. המהלך השיטתי והתופעות החוזרות מוכרות. כדאי לקבל את העובדה שמתרחש כעת התקף חרדה, לזכור שיש חרדה אך אין סכנה, ושבמציאות אי אפשר למות, להיפגע או להשתגע מהתקף חרדה. הזכירו לעצמכם שזמן מאוד קצר מתחילת ההתקף, הרע מכל כבר מאחוריכם, ומכאן ואילך ההרגשה רק תלך ותשתפר.
2. המתינו. אל תנסו לברוח או להילחם בהתקף. תנו לו לעבור. הוא יעבור מעצמו ללא מאמץ מיוחד מצידכם.
3. נשמו נשימות בטן עמוקות. אפשר ללמוד נשימות בטן באתרים שונים ובאימוני ביו-פידבק.
4. למדו את ההתקפים שלכם. שימו לב כיצד הם מתפתחים ונרגעים. ככל שההתקפים נעשים מוכרים כך הם פחות מאיימים. תוכלו לרשום יומן התקפים.

אם התקפי החרדה חוזרים על עצמם ופוגעים באיכות חייכם, מומלץ ביותר לפנות לטיפול. טיפול נפשי מקצועי עשוי לסייע הן להפסקת ההתקפים והן להגמשת התנהגויות שפיתחתם בהשפעתם.

לקריאה נוספת על התקפי חרדה:

• איך נוצר התקף חרדה?
• מהם התסמינים בהתקף חרדה?
• מהו התקף חרדה בשינה?
• איך יודעים אם יש התקף לב או התקף חרדה?