חודש: מרץ 2015

דרך דיבור בשניים והתבוננות משותפת על מה שקורה. הסימפטום הגופני הוא דרך לא מילולית לביטוי מצוקה נפשית. הוא מתקיים ואף גובר ככל שהמצוקה הנפשית נותרת חבויה ובלתי נגישה. מדובר בדרך מאוד ראשונית להכריז על בעיה, שמוכרת לכולנו מינקות. כתינוקות, לא יכולנו להשתמש בשפה מילולית, וביטאנו את עצמנו בעיקר דרך הגוף. בגיל בוגר, השפה אמנם מאפשרת לנו לומר מה מציק, אך כולנו עדיין עושים זאת באופן מאוד מוגבל. למה? משתי סיבות עיקריות:

1. אנחנו לא תמיד יודעים מה באמת מציק. העולם הפנימי נגיש לנו רק בחלקו. רוב הדרמות הנפשיות מתרחשות מתחת לפני הקרקע, והידיעה עליהן מוגבלת. גם כשאנחנו חושבים שמשהו מסוים מאוד מציק לנו, יתכן שמדובר במסווה לעניין אחר, עמוק בהרבה. למשל, אישה שרותחת על כך שבעלה משאיר בכיור כלים מלוכלכים. האמנם זה מה שמציק לה? האם הכעס על בעלה אינו נוגע לתסכולים עמוקים יותר שקשה להכיר בקיומם ולא כל שכן לדבר עליהם?
2. גם כשאנחנו יודעים מה באמת מציק, לא תמיד אנחנו יכולים לדבר על כך עם האנשים הקרובים לנו. בדוגמה הקודמת, גם אם אותה אישה יודעת מה חסר לה בנישואיה, בחיי משפחתה או בעבודתה, אולי קשה לה לחשוף את תחושותיה ולדבר עליהן עם הקרובים לה.

משני הגורמים לעיל מובילים לכך שמצוקות נפשיות יכולות להתפתח כגידול ממאיר שאינו מאובחן ואינו מטופל, ואשר מכלה בהדרגה את כוחות הגוף והנפש, תוך הוצאת סימפטומים מטרידים.

טיפול פסיכולוגי מתבסס על יצירת מרחב משותף בין המטפל למטופל, שמתקיימים בו יחסים קרובים ומאוד ייחודיים. בתוך מרחב זה שניהם משתמשים בשיח שמטרתו להנגיש אזורים נפשיים וע"י כך לצמצם את הלחצים ואת הסימפטומים שמבטאים אותם.

• למאמר על סימפטומים של לחץ נפשי 
• למאמר על סומטיזציה
• למאמר על כאבים פסיכוסומטיים

לא…. וכן.

לא, כי קיומו של סימפטום מסוים לא מצביע על הגורם ללחץ. הוא רק מודיע שיש מצוקה נפשית. אפשר לדמות זאת לחום. כשיש חום, אנחנו יודעים שמשהו השתבש, אך אין לנו מושג מהו הדבר שהשתבש. וכשמישהו משתמש באופן מוגזם באלכוהול או סמים אנחנו מבינים שהוא מנסה לטשטש חוויה פנימית בלתי נסבלת, אך איננו יודעים מהי אותה חוויה.

ולמרות זאת בטיפול נפשי אנחנו מאוד מתעניינים בסימפטומים. למה? כי לעתים קרובות הסימפטום מסמל משהו בעל משמעות. למשל, כאב עיניים יכול להיקשר למשהו שהמטופל מבקש לא לראות; התקף חרדה שמתרחש במקום מסוים או בעיתוי מסוים יכול להיקשר לזיכרונות או אסוציאציות הנקשרות לאותו מקום או לעיתוי. כאב ראש עשוי להתייחס למחשבות מכאיבות, וכו'. ההקשר אינו אחד לאחד ובשום אופן אינו אוניברסאלי. הוא מאוד ייחודי ואינדיבידואלי. לכן, אותו סימפטום עשוי להצביע על משאלות, חרדות ומצוקות שונות לגמרי בכל אדם.

מסיבה זו, במהלך טיפול פסיכולוגי לרוב נשאל מתי התחילו הסימפטומים, מה קרה בסמוך לכך, אלו אסוציאציות נקשרות אליהם, מה הם עשויים לסמל ובאלו נסיבות הם באים לידי ביטוי. תשובות לשאלות אלו יכולות להציע כיוון לעבודה שבמידה ותהיה מוצלחת, היא תתבטא בהיחלשות ואף היעלמות של הסימפטומים.

• למאמר על סימפטומים של לחץ נפשי 
• למאמר על סומטיזציה
• למאמר על כאבים פסיכוסומטיים

כי הלחץ משפיע על מערכות רבות ויוצר בהן שיבושים נרחבים. לחץ ממושך משפיע על תפקוד המערכת החיסונית ועל מינון הורמונים שונים, ואלו מתבטאים בדרכים מגוונות. לכן, מקומם של טיקים, של כאבים ושל מיחושים גופניים יכול להשתנות לאורך תקופות ואפילו באותו היום. כך גם סימפטומים התנהגותיים. לעתים קרובות מופיעים כמה סימפטומים במקביל או ברצף. למשל, מיגרנות והפרעות בעיכול, או אכילת יתר והתקפי זעם.

כדי להבין זאת, נוכל להתבונן בתופעות מוכָּרות אחרות: ילד שמנסה לקרוא לעזרה בעשרות דרכים שונות: הרטבת לילה, כאבי בטן, בכי תכוף ועוד. או אישה שמודיעה לבעלה בדרכים רבות שהיא כועסת עליו. היא שותקת, מזעיפה פנים, נמנעת מקירבה גופנית, מתפרצת ועוד. בדוגמאות אלו, הילד והאישה מרגישים שדרושים סימנים רבים כדי להעביר מסר עוצמתי שדורש התייחסות.

הסימפטומים ללחץ נפשי מתנהגים כמו הילד או האישה שתיארנו. הם מנסים להעביר מסר עוצמתי שדורש התייחסות. הצרה היא שהמסר לא ישיר ולא ברור. קשה לפענח אותו, וקל לתת לו פרשנויות מעוותות.

לכן, הדרך להפחתת סימפטומים של לחץ אינה במרשמים התנהגותיים כאלו ואחרים, ולרוב גם לא במרשמים תרופתיים אלא בבירור אמיתי של מקורות הלחץ והתייחסות רגישה וישירה אליהם.

• למאמר על סימפטומים של לחץ נפשי 
• למאמר על סומטיזציה
• למאמר על כאבים פסיכוסומטיים

ראשית לא להתבודד. לצאת, לשוחח עם חברים, להשתתף בפעילויות שאתם אוהבים. אם אתם מרגישים שנכון לכם – לחזור ולהכיר בני זוג פוטנציאליים. היכרות חדשה פועלת לעתים כמו תרופת פלא, גם אם היא אינה מבשילה לכדי קשר חדש.

שנית, אם המצוקה מתמשכת, ובמיוחד אם מתפתחים סימנים לדיכאון, חרדה, בדידות או תחושת ריקנות, כדאי להיעזר בטיפול פסיכולוגי. טיפול מומלץ גם אם אתם מבקשים לנצל את הצומת הזו בחייכם, להנעת תהליך של התפתחות וליצירת הזדמנות לקשרים זוגיים בשלים בעתיד.

למאמר על פרידה קשה 

כן, אך לרוב לא בסמוך לסיום הקשר. בתקופה שלאחר סיום הקשר כל צד צריך להקדיש את תשומת ליבו לעצמו ולבנייה מחודשת של חיים נפרדים. בתקופה זו לעתים קרובות צד אחד באופן בולט פגיע יותר מהאחר, ובשני הצדדים ישנם רגשות טעונים ומחשבות שכדאי לעבד. רצון להישאר ידידים נובע לעתים קרובות מרגשי אשמה ומקושי לשאת במלוא משמעות הפרידה, והוא מבטא את המשאלה להיפרד מבלי לאבד.

בתקופה הסמוכה לסיום הקשר, שמירת קשר ידידותי עלולה לתחזק את הכחשת הפרידה ולהקשות על תהליכי ההתאוששות. לעומת זאת ממרחק של זמן, אנשים רבים מצליחים ליצור קשר חברי מיטיב ומשמעותי עם בני זוג קודמים. ככל שהרגשות פחות טעונים, ובמיוחד אם כל אחד בנה קשרים זוגיים חדשים, שמירת קשר ידידותי יכולה להיות דרך מוצלחת להכרת תודה ולביטוי של אכפתיות, הערכה וחיבה הדדית.

למאמר על פרידה קשה 

כולנו נחשפנו לסיפורים על בני זוג שנפרדו וחזרו. סיפורים אלו עשויים לעורר תקווה בקרב כל מי שכָּמֵה להשבת הקשר הזוגי. במציאות, סיפורים כאלו הרבה יותר נדירים מאשר בספרות ובקולנוע. בדר"כ לפחות אחד מבני עקבי בדעתו ואינו רוצה לחזור לקשר. במקרה כזה אפשר לכאוב את המצב ולהתאבל על אובדן הקשר, אך אין טעם בניסיונות חוזרים ונשנים להשבת בן או בת הזוג. ניסיונות אלו מבטאים הכחשה של הפרידה יותר מאשר סיכוי אמיתי להחזרת המצב לקדמותו. יתר על כן, השבת בן או בת זוג באמצעות הפעלת לחץ רגשי לא תיטיב עם אף אחד מהצדדים. מי רוצה להיות בקשר שמתקיים מכוחם של רחמים או של כניעה ללחץ? מי רוצה לקיים קשר שאין בו בחירה פנימית אוטונומית?

אם יש רצון עז לחזור לזוגיות, כדאי לבדוק מה מניע אותו. האם עלבון הנטישה? בדידות? חרדות? ייאוש? האם מחשבה על כך שלא יכול להיות קשר אחר טוב? עד כמה מדובר במחשבות מציאותיות או דמיוניות, וכמה הן מחוברות לראייה מורכבת של הקשר שהיה, של הפרטנר ושל העצמי? ככל שהתשובות מובילות לעולם הפנטזיה ולמשאלות שאינן מעוגנות במציאות, כך כדאי להפנות את המבט ממיקוד בפרטנר לטיפול ושיקום עצמי.

למאמר על פרידה קשה 

לא. לפעמים אנשים מגיבים באופן קשה מאוד לסיומו של קשר בעייתי, לא בריא ואפילו כזה שלא אופיין באהבה ובקירבה רבה. יש לכך כמה הסברים. הנה כמה מהם:

1. קשרים בעייתיים ומאמללים הם לעתים קרובות מאוד אנרגטיים. כל צד בקשר כזה משליך על השני וסופג מהשני חומרים קשים שאינם זוכים לעיבוד מספק. במצב כזה, למרות שהקשר מייסר, יש בו חיוּת, חיוניות וסיפוק של צרכים עמוקים שלרוב אינם מודעים, וסיומו עלול להיות טראומטי ומערער.
2. קשרים בשלים מאפשרים לרוב פרידה בשלה. דוגמה טובה אפשר לראות בתהליכי פרידה מהחיים. אנשים זקנים וכן חולים סופניים נוטים לקבל את מותם הקרב (ופרידתם מהחיים) באופן בשל ורגוע ככל שהם חוו חיים מספקים ומשמעותיים. כאשר החיים עצמם נחווים כפספוס או כישלון, הפרידה מהם קשה ומייסרת בהרבה. באופן דומה נוכל לומר על פרידה מזוגיות: קשה לומר שלום לבן או בת זוג שעדיין מחזיקים עבורנו משאלה לתיקון ופיצוי. לעומת זאת קל יותר להיפרד מזוגיות שנחוותה כטובה, מהנה ומכבדת, ואשר תרמה לביטחון ולדימוי העצמי.
3. אנשים שנמצאים זמן ממושך בקשר בעייתי ומאמלל לרוב סבלו מלכתחילה מבעיות הנוגעות לדימוי העצמי שלהם ולתפיסותיהם באשר ליחסים. אחרת, הם לא היו נשארים בקשר כזה. בעיות אלו משפיעות גם על התגובה לפרידה ועל השיקום לאחר סיום קשר זוגי.
4. בפרידה מקשר בעייתי, שני הצדדים נשארים עם זיכרונות קשים ועם שאלות לא פשוטות לגבי עצמם. ההתמודדות עם סיום הקשר כרוכה גם בהתמודדות עם הזיכרונות והדימויים העצמיים שנפגעו בתוך הקשר.

מאפיינים אלו ואחרים מסבירים מדוע לעתים קרובות נראה שברון לב, דיכאון או בעיות נפשיות אחרות לאחר סיום קשר, גם אם הסיום הוא מרצון, וגם אם שני הצדדים מכירים בפרידה כחיונית או אף הכרחית.

למאמר על פרידה קשה 

בעיקר בהקשבה ותמיכה. כדאי להיזהר ממתן עזרה שמאפשרת לחבר להשבית את תפקודיו המשפחתיים או החברתיים. כמו-כן כדאי להימנע מהפעלת לחץ "לצאת מזה". לפעמים משבר של חבר או חברה מאיים עלינו במידה כזו, שנעשה לנו דחוף "להחזירו למוטב" ולדעת שהכל בסדר. לחץ כזה לא ייטיב עם החבר, אלא רק יוביל אותו להתרחקות פיסית ו/או נפשית, או להתחזות למי שהתאושש מהמשבר.

חברים יכולים לסייע כאמור בהקשבה ולפעמים בעצה. אפשר להמליץ לפנות לייעוץ או לטיפול פסיכולוגי ולהציע פעילות גופנית או חברתית. העיקר הוא להישאר בקשר ולהביע תמיכה ללא לחץ וללא בהלה.

לקריאה נוספת

• עזרה נפשית דחופה
• לחזרה למאמר על משבר גיל ה-40 בנשים
• לחזרה למאמר על משבר גיל ה-40 בגברים

לא. רוב האנשים אינם עוברים משבר באמצע החיים. שיעור גבוה של שינויים בקריירה או במצב המשפחתי בגיל זה אינם מעידים בהכרח על משבר. למשל, גירושים בגילאי ה-40 וה-50 הם שכיחים למדי, אך לא תמיד נובעים ממשבר אישי. לפעמים הם תוצאה של הבשלה הדרגתית לאורך החיים, ושל מצב משפחתי או חברתי שמאפשר לבצעם.

עם זאת, המונח "משבר אמצע החיים" הוטבע בשפה שלא במקרה, ועלייתו נקשרת לשילוב של מספר גורמים:  הכרה שמתגבשת בגיל זה בסופיות החיים ובזמן המוגבל שנותר, שינויים במראה הגוף והפָּנים ובבריאות, אובדן חברים או בני משפחה שנפטרו, שינויים בתפקידים משפחתיים ותעסוקתיים, חשיפה למהפכות אישיות שעשו אנשים אחרים, עלייה בשעות הפנאי ואפשרויות חברתיות וכלכליות לבצע שינויים משמעותיים (למשל, עצמאות כלכלית של נשים שמאפשרת להן לשקול גירושים).

משבר אמצע החיים הוא כנראה "המצאה" מודרנית, שנולדה ממפגש בין תרבות שמעודדת חיפוש אחר אושר ומשמעות בחיים לבין אפשרויות שנפתחו עם העלייה הדרמטית בתוחלת החיים ובאפשרויות הבחירה האישית.

• לחזרה למאמר על משבר גיל ה-40 בנשים
• לחזרה למאמר על משבר גיל ה-40 בגברים

לעתים קרובות, אנשים אינם מודעים לכך שהם עוברים משבר אישי, אלא רק כשהם שרויים עמוק בתוך המשבר או בהתבוננות בדיעבד לאחר שהמשבר חלף. קורה שהסביבה הקרובה מבחינה שמשהו קורה, אך האדם עצמו אינו מודע לכך.

הנה כמה סימנים שכיחים למשבר נפשי. בכל מצב משברי יכולים להופיע חלק מהתסמינים, והם מסמנים משבר רק אם חלו בהם שינויים משמעותיים ביחס לעבר:

• שינויים מתמשכים במצב הרוח ובאנרגיה, כולל עייפות, עצב, עצבנות, רגישות מוגברת, בכי ועוד
• שינויים משמעותיים בהרגלי השינה והאכילה: עודף או חוסר תיאבון, שינה מוגברת או חוסר שינה
• שינויים משמעותיים בהתנהלות החברתית, המשפחתית או התעסוקתית. למשל, "התפטרות" קיצונית מתפקידים משפחתיים או חברתיים שקוימו בעבר, חוסר חשק לעשות דברים שנקשרים לתפקודי חברה ומשפחה ועוד.
• עיסוק אינטנסיבי במחשבות על טעם החיים, על הזוגיות, ההורות וכו'. העיסוק בשאלות אלו נעשה מטריד ומעורר מועקה
• רצון לפרק מסגרות ו"לצאת לחופשי". למשל להתגרש, להתפטר מהעבודה, למצוא עיסוקים חדשים או לדלל מאוד קשרים עם חברות וחברים
• שתייה מופרזת או שימוש מוגבר בסמים קלים או בתרופות
• השקעה ניכרת בפעילויות שמהוות מפלט מהתמודדות. למשל יציאות מוגברות ותכופות מהבית, פיתוח עיסוק שמאפשר ניתוק מהסביבה, התאהבויות ובגידות, קניות אינטנסיביות וכו'
• מחשבות של הפחתת ערך והאשמה עצמית. למשל, אישה שמאשימה את עצמה בהיותה אֵם לא טובה, בכך שהשפיעה לרעה על ילדיה או הוריה, בכך שהיא לא עושה שום דבר כמו שצריך, שלא הגיעה לכלום בחייה ועוד.
• כאבים ומיחושים שאינם מוסברים ככאלו שנובעים מבעיה אורגנית

שינויים אלו אינם רגעיים, ואינם מתרחשים בסמוך להופעת ווסת, לשינוי אקלים או לתופעות חולפות אחרות. השינויים שצוינו אינם מעידים בהכרח על משבר אישי, והם יכולים לנבוע מבעיות בריאותיות. לכן, בכל מקרה של ספק כדאי לשלול תחילה הסברים אורגניים.