איך טיפול פסיכולוגי עוזר להחלשת סימפטומים של מצוקה?

דרך דיבור בשניים והתבוננות משותפת על מה שקורה. הסימפטום הגופני הוא דרך לא מילולית לביטוי מצוקה נפשית. הוא מתקיים ואף גובר ככל שהמצוקה הנפשית נותרת חבויה ובלתי נגישה. מדובר בדרך מאוד ראשונית להכריז על בעיה, שמוכרת לכולנו מינקות. כתינוקות, לא יכולנו להשתמש בשפה מילולית, וביטאנו את עצמנו בעיקר דרך הגוף. בגיל בוגר, השפה אמנם מאפשרת לנו לומר מה מציק, אך כולנו עדיין עושים זאת באופן מאוד מוגבל. למה? משתי סיבות עיקריות:

1. אנחנו לא תמיד יודעים מה באמת מציק. העולם הפנימי נגיש לנו רק בחלקו. רוב הדרמות הנפשיות מתרחשות מתחת לפני הקרקע, והידיעה עליהן מוגבלת. גם כשאנחנו חושבים שמשהו מסוים מאוד מציק לנו, יתכן שמדובר במסווה לעניין אחר, עמוק בהרבה. למשל, אישה שרותחת על כך שבעלה משאיר בכיור כלים מלוכלכים. האמנם זה מה שמציק לה? האם הכעס על בעלה אינו נוגע לתסכולים עמוקים יותר שקשה להכיר בקיומם ולא כל שכן לדבר עליהם?
2. גם כשאנחנו יודעים מה באמת מציק, לא תמיד אנחנו יכולים לדבר על כך עם האנשים הקרובים לנו. בדוגמה הקודמת, גם אם אותה אישה יודעת מה חסר לה בנישואיה, בחיי משפחתה או בעבודתה, אולי קשה לה לחשוף את תחושותיה ולדבר עליהן עם הקרובים לה.

משני הגורמים לעיל מובילים לכך שמצוקות נפשיות יכולות להתפתח כגידול ממאיר שאינו מאובחן ואינו מטופל, ואשר מכלה בהדרגה את כוחות הגוף והנפש, תוך הוצאת סימפטומים מטרידים.

טיפול פסיכולוגי מתבסס על יצירת מרחב משותף בין המטפל למטופל, שמתקיימים בו יחסים קרובים ומאוד ייחודיים. בתוך מרחב זה שניהם משתמשים בשיח שמטרתו להנגיש אזורים נפשיים וע"י כך לצמצם את הלחצים ואת הסימפטומים שמבטאים אותם.

• למאמר על סימפטומים של לחץ נפשי 
• למאמר על סומטיזציה
• למאמר על כאבים פסיכוסומטיים