בעיקר בשתי דרכים הקשורות זו בזו:
לחזרה למאמר על בדידות רגשית לחצו כאן
מכמה סיבות טובות. הנה שלוש מהן:
לבית, אך עלולים לנהוג בתוקפנות ואף רשעות כלפי הוריהם ואחיהם בבית. הפרדה מסוג זה בין הצדדים היפים שמופגנים בחוץ לצדדים האפלים שמשתחררים כלפי הקרובים ביותר מתקיימת לא רק בילדים אלא גם במבוגרים.לחזרה למאמר על התקפי הזעם לחצו כאן
שני הטיפולים הנפוצים בתחום זה הם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) או טיפול פסיכודינאמי. ישנן אפשרויות נוספות (למשל טיפול אקסיסטנציאליסטי), אך במסגרת זו לא ניכנס לכל הדקויות.
הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי מכוון לכלים מיידיים לשינוי התנהגותי. הוא מושך בעיקר אנשים שאין להם סבלנות או רצון להיכנס לתהליך מעמיק, ורוצים "לקבל כלים" כאן ועכשיו. חש
וב לדעת שמאחר ומדובר בטיפול שטחי למדי, השפעתו על התפרצויות הזעם עלולה להיות חלשה וחולפת. שימוש בכלים כגון השהייה, ספירה עד עשר או חזרה על משפטים מסוימים עשוי להיראות פרקטי, אך הוא לא מסייע לפיתוח מנגנונים פנימיים שניתן להיעזר בהם לאורך זמן.
טיפול דינאמי, לעומת זאת, דורש יותר סבלנות ויותר השתהות. הוא אינו מציע פתרונות מיידיים, אלא היכרות הדרגתית עם העולם הפנימי של המטופל. שיפור שמושג באמצעות טיפול מסוג זה הוא לרוב יותר מעמיק ולכן גם הרבה יותר עמיד. יתרה מכך, סביר ששיפור שמושג בדרך זו יתבטא לא רק בתחום התקפי הזעם, אלא בהיבטים מגוונים בהרבה של תקשורת בינאישית ושל יחסים קרובים.
לחזרה למאמר על התפרצויות זעם לחצו כאן
כן. ישנם אנשים שמפסיקים את התקפי הזעם בכוחות עצמם. חלקם באופן הדרגתי שנלווה לשינויים אחרים בחייהם (למשל ילדים שבגרו) וחלקם לאחר אירוע מטלטל. ואולם, הפסקה עצמית של התקפי זעם דומה להפסקה עצמית של עישון. אנשים רבים רוצים להפסיק ולא עומדים בכך, מפני שבעת מצוקה הדחף גובר על ההיגיון ומכניע את ההחלטות שקיבלו.
וכמו בעישון או באכילה אובססיבית – אם ניסיתם ולא הצלחתם להפסיק ב
עצמכם, אין סיבה להתייאש. הקושי להפסיק אינו אומר שמדובר בגזירת גורל, שברגע האמת מתחוללת בנפשכם סערה שאינכם מבינים אותה ואינכם יודעים איך להרגיעה. ההתפרצות היא לעתים קרובות הדרך היחידה שנגישה לכם לחלץ את עצמכם מחוויה בלתי נסבלת שאתם חווים בתוך קשרים ויחסים.
טיפול פסיכולוגי עשוי לסייע לכם לחשוב על מה שקורה לכם וליצור משענות פנימיות נגישות ואמינות.
לחזרה למאמר על התפרצויות זעם לחצו כאן.
מהלך חייו של כל אדם מזמן אובדנים רבים. למעשה, כל שינוי במצב משפחתי, במקום עבודה או מגורים, במצב הבריאותי או בגיל כרוך בהתמודדות עם אובדנים. על אף שלעתים קרובות אנשים יודעים מה הם צפויים לאבד, התגובה הרגשית לאובדן כמעט תמיד מפתיעה בעוצמתה, באופייה ובמהלכה. למשל, אדם שמצפה לגירושים קלים עלול להיווכח שאשתו חסרה לו יותר מכפי מששיער. ואילו אדם שסבור שלא יוכל לחיות ללא אשתו עשוי לגלות לאחר מותה כוחות מפתיעים של הסתגלות והתחדשות.
מותו של אדם קרוב (בן-זוג, הורה, בן או בת, אח או חבר קרוב) הוא מהאובדנים הקשים ביותר. אובדן כזה, בין אם הוא צפוי מראש ובין אם פתאומי, מעורר תהליך מכאיב ומורכב של אֵבֶל.
מה קורה בזמן אֵבֶל?
למרות שישנם מאפיינים שכיחים בתגובת אֵבֶל, זהו תהליך מאוד אינדיבידואלי. משכו, עוצמתו ואופיו משתנים מאדם לאדם. אנשים שונים זה מזה באופן בו הם מבטאים (או לא מבטאים) את אבלם, ובאופן בו הם חווים אותו. למעשה אין צורה של אֵבֶל שהיא טובה או מוצלחת לכולם, ושהיא עדיפה בבירור על פני אחרות. יוצאת מכלל זה ההבחנה הקריטית בין אבל תקין לאבל מורכב או פתולוגי. בעוד שאֵבֶל תקין מוביל להתאוששות, אֵבֶל מורכב מכוון לשקיעה בשכול.
אִבֶל תקין ואֵבֶל מורכב
באֵבֶל תקין מתקיימת תנועה בין מיקוד באובדן לתהליכי שיקום. למשל, תנועה בין צער, געגועים וכמיהה לבן-זוג שנפטר לבין חזרה לתחביבים, לקשרים קרובים ולתפקוד תקין בבית ובעבודה. ככל שעובר הזמן תהליכי השיקום נעשים שכיחים וממושכים יותר, עד לחזרה לשגרה מאוזנת. עם החזרה לשגרה, האובדן לא נעלם ולא מוכחש. הוא נוכח בחיים מבלי לשבש או לשתק את מהלכם. פרויד הניח שהחזרה לחיים פעילים ומאוזנים מתאפשרת רק כאשר מתקיים עיבוד של האבל. העיבוד נעשה באמצעות דיבור, יצירה, חלימה, ודרכי ביטוי אחרות. עיבוד מוצלח של אֵבֶל מאופיין בהתפתחות: המחשבות מגוונות, הדיבור על המת משתנה, הזיכרונות נעשים פחות מייסרים, היצירות והפעילויות מבטאות מגוון רגשי, והאובדן נחווה כדינאמי.
אֵבֶל מורכב, להבדיל, לא מוביל לשיקום אלא לסבל קיצוני וממושך. אנשים שמצויים באבל עמוק מתקשים לחזור לחיים פעילים ולתפקוד אפקטיבי חודשים ואף שנים לאחר אובדן יקירם.
אבחנה של הפרעת אבל מורכב מתאפשרת לאחר יותר משנה מיום האובדן, כאשר שלושה או יותר מהבאים מתקיים באופן מייסר או בעוצמה שפוגעת בתפקוד היום-יומי:
טיפול במצב של אבל מורכב
במצב של אבל קיצוני וממושך, תהליכים של התפתחות נעצרים ונכנעים לתהליכים של הרס. הטיפול, יוצא מנקודת הנחה שבתוך הסבל ישנם גם כוחות ומשאלות של חיים. שהאדם האָבֵל אמנם אינו מצליח להתרחק מיקירו או יקירתו, אך הוא רוצה למצוא אפשרות לנִפרדוּת. הטיפול ינסה לסייע לעיבוד המחשבות, הזיכרונות והמשאלות, וליצירת אפשרויות חדשות.
ד"ר הדס הרמתי מטפלת בהורים ואחים שכולים שזכאים לטיפול דרך משרד הביטחון, אגף משפחות והנצחה.
לקריאה נוספת:
מָה שׁוֹמֵם הוּא חֲדְרִי מִיּוֹם שֶׁעָזַבְתָּ
הַשָּׁעוֹן שֶׁעַל הַקִּיר לִבּוֹ נָדַם
וּבוֹדֵד בַּפִּנָּה הַכִּסֵּא שֶׁאָהַבְתָּ
בִּלְעָדֶיךָ הָעוֹלָם כֹּה מִיּוֹתָם
(מתוך "ים של דמעות", מאת זמירה חן)
אחד האתגרים המורכבים והנפוצים ביותר הוא התמודדות עם סיום קשר זוגי. זהו אתגר שכיח במיוחד בקרב צעירים שמתנסים בכמה מערכות יחסים זוגיות לפני נישואיהם. ואולם, למרות שמדובר בחוויה שכיחה, היא עלולה להיות קשה ואף טראומטית. סיום קשר זוגי נמצא כאחד מגורמי הסיכון המרכזיים לפריצת דיכאון קליני. כמו-כן הוא נקשר לשורה ארוכה של בעיות נפשיות, ובכללן חרדה, הפרעות בשינה, בלבול, שימוש מוגבר בסמים ואלכוהול, כהות חושים, בדידות, עצבנות, אובדן תיאבון, מחשבות טורדניות, ירידה משמעותית בדימוי העצמי ועוד. בתחום הבריאות הפיסית, לאחר פרידה עולה משמעותית הסיכון להתקפי לב ולשבץ, וזאת כתוצאה מתהליכים ביולוגיים המעורבים בדיכאון ובחרדה, וביניהם רמות נמוכות של דופאמין, לחץ דם גבוה ורמה גבוהה של הורמון דחק שנקרא קורטיזול.
מי בסיכון למצוקה נפשית חריפה במיוחד לאחר סיום קשר?
המצוקה נוטה להיות חריפה במיוחד כשהפרידה טרייה, וכן בקרב אלו שלא יוזמים את סיום הקשר (הצד הננטש), שמתארים פרידה פתאומית שלא התכוננו לה, שחשים עצמם דחויים ונבגדים, שמעריכים את הפרטנר כדמות אידיאלית, ושלא החלו בהיכרויות חדשות או בקשר רומנטי חלופי. שני המאפיינים האחרונים עשויים להיות קשורים זה לזה, מפני שראייה אידיאלית של הפרטנר עשויה להשתנות לאחר מציאת קשר זוגי חדש.
מצוקה מתמשכת לאחר פרידה
לעתים קרובות המצוקה העזה שנחווית בסמוך לפרידה מפנה את מקומה לתהליך של התאוששות והסתגלות. ואולם, במקרים אחרים אנשים נכנסים למצב של יגון עמוק ומתמשך. במקרים אלו נראה התדרדרות נפשית לתוך מצב שמכונה "אֵבֶל מורכב". אֵבֶל מורכב כולל התמשכות של חלק א
ו כל המאפיינים הבאים:
לות של נדודי שינה הם חוויה מייסרת בפני עצמה. ובאופן עקיף, כי חוסר שינה פוגע בשלל תפקודים חיוניים, וביניהם: ריכוז, חשיבה, קבלת החלטות, וויסות רגשות ועוד. פגיעות אלו משפיעות לרעה על התנהלויות בעבודה, בלימודים וביחסים חברתיים, ומובילות להתנהגויות סיכון בנהיגה, בהרגלי אכילה ושתייה ובתחומים רבים נוספים. ראוי לציין שחוסר כרוני בשינה נחשב למנבא מרכזי לפריצת דיכאון קליני ושורה ארוכה של הפרעות נפשיות נוספות, ולכן חיוני לחזור מוקדם ככל האפשר לשינה רציפה ומספקת.אני עובר תקופה קשה לאחר פרידה מבן או בת זוג. האם כדאי להתחיל בטיפול?
תלוי במשך, אופי ועוצמת המצוקה. מצוקה עזה בימים שלאחר הפרידה לרוב אינה מחייבת פנייה לטיפול. ואולם, אם המצוקה מתפתחת לכדי משבר אישי, לפגיעה מתמשכת בתפקוד ולהתמשכות של אחת התופעות שתוארו לעיל – כדאי לפנות לעזרה. כמו-כן מומלץ על פנייה לטיפול בכל מצב בו מתפתחת הימנעות ארוכת טווח מקשרים זוגיים חדשים. בעוד שפרידה תקינה עשויה להיות קשה אך מצמיחה, פרידה טראומטית עלולה להוביל להיתקעות במצבים בלתי רצויים או אף מסוכנים, וזהו מהלך שאפשר לעצור בעזרת טיפול פסיכולוגי.
תשובות לשאלות נוספות:
צעירים רבים נמצאים בתחושה של בלבול ואובדן דרך ובתחושה שאינם יודעים מה לעשות בחייהם. תחושה זו נוצרת בעיקר בהיעדר מסגרות. למשל, לאחר הצבא, ולקראת סיום הלימודים הגבוהים. היא נוצרת מתוך מפגש בין שני גורמים: מצד אחד שפע של אפשרויות (ללימודים, לעבודה, להשתלבות "בחיים של הגדולים") ומצד שני תחושת ניכור וזרות: שום דבר לא במיוחד מעניין, מושך וברור, וקיים שילוב בין הציפיות החברתיות להשתלבות בעבודה או בלימודים לבין חוויה פנימית של ריקנות, זרות וחוסר תוחלת. לעתים קרובות מתווסף לכך מבט נוקב על חייהם של ההורים או של מבוגרים אחרים. אלו נראים חסרי ערך ושמחה או לחילופין – כחיים טובים מכדי להצליח כמותם.
מרוב ייאוש אני לא עושה עם עצמי כלום
חוויה פנימית של ריקנות ובלבול מובילה לעתים קרובות לחוסר אונים ולחוסר מעש. צעירים במצב כזה עלולים "לחפש את עצמם" באופנים בעייתיים שמגבירים את תחושת הריקנות והזרות. למשל שימוש יומיומי בסמים קלים, ריטאלין או אלכוהול. אלו עשויים במינונים סבירים להרגיע מבלי להזיק. ואולם, שימוש תכוף בסמים, ריטאלין או אלכוהול במצבים נפשיים פגיעים עלול להיות פוגעני ולדרדר לכהות רגשית, דיכאון, חרדה ותחושה עזה של ניכור וזרות.
מה לעשות עם עצמי?
ראשית להבין שנקלעתם למשבר שמסמן דבר מה. זהו סימפטום לכך שיש משהו לשאול, לברר ולהציף על פני השטח. ניתן לראות בכך משבר אמון. משבר אמון בעצמי, באינטואיציות ובידע העצמי. משבר אמון בחיים שלכאורה מבטיחים הכל ולמעשה מחייבים פשרות רבות. משבר הוא לא מצב נוח, ואם הוא מחריף או נמשך לאורך זמן הוא עלול להתדרדר למצבים קשים, אך משבר הוא גם הזדמנות להתפתחות ולשינוי. ההזדמנות נובעת משילוב של תהליכים קוגניטיביים ורגשיים, שרק לעתים רחוקות מתקיימים במצבים שאינם משבריים.
לא טוב להיגרר לתקופה ארוכה של בלבול וחוסר מעש. אם אינכם מצליחים לצאת מהמשבר בכוחות עצמכם ובעזרת הקרובים אליכם, פנו לייעוץ או לטיפול, שבו תוכלו להיעזר באיש מקצוע שיסייע לכם לשאול, להרהר ולנסח משהו ברור יותר על עצמכם.
איך אפשר לבחור מה ללמוד כשההיצע כל כך גדול ומבלבל? כשלעתים קרובות שמם של התארים אומר מעט מאוד על אופי הלימודים, תכניהם והשלכותיהם על העתיד התעסוקתי? צעיר שרצה ללמוד לפני 20 או 30 שנים, נדרש לבחור בין פחות מ-10 מוסדות אקדמיים שכל אחד מהם פתח היצע מוגבל של תוכניות לימודים. צעירים שיוצאים היום לשוק הלימודים נדרשים לבחור בין עשרות רבות של מוסדות שכל אחד מהם מציע מגוון עצום של תעודות, תארים והתמחויות. חלקם לגמרי חדשים, עם שמות "מפוצצים" ועמומים כגון מדעי הקוגניציה, לימודי סביבה, התמחות במערכות אינטרנט ועוד
למה קשה לבחור מה ואיפה ללמוד?
כשההיצע כה גדול קשה מאוד לבחור ולחוש מסופקים מהבחירה. המוח האנושי יודע לבחור מתוך היצע מוגבל, אך עודף היצע תוקף ואף משתק את מערכות החשיבה והבחירה. עניין זה מזכיר את מה שקורה היום בתחום ההיכרויות. אתרי היכרויות ורשתות חברתיות מציעים מגוון בלתי מוגבל של אפשרויות, ובכך מכבידים על יכולת הבחירה ותוקעים אנשים רבים כגולשים נצחיים שאינם מסוגלים לעצור ולמקד את חיפושם.
אם נצרף לכך את העובדה שבחירת תחום לימודים מתבצעת בגיל מאוד צעיר וללא בשלות מספקת, נקבל לחץ ובלבול רב. לעתים קרובות התוצאה תהיה בחירה כושלת, שנעשית מתוך צורך להפחית את הלחץ הסביבתי והפנימי ואשר אינה משקפת באופן הולם את נטיות ליבו ויכולותיו של הפרט.
ייעוץ לבחירה בנוגע ללימודים
תהליך ייעוצי נועד לקיים מרחב שיאפשר חשיבה וקבלת החלטה לגבי לימודים. בתהליך זה יועלו שאלות מכוונות שיאפשרו למסך את רעשי הרקע ואת הלחצים ולפנות מקום לחשיבה ובחירה. כמו-כן ייעשה מיפוי וארגון של אפשרויות הלימודים לפי כמה עוגנים בסיסיים.
המרחב היעוצי מתקיים בתוך שיח פתוח שיעודד לשאול, להרהר לארגן את החשיבה ולהתאים את הבחירה לנטיות הלב האותנטיות כמו גם ליכולות ולאפשרויות הקיימות.
אושר הוא דבר מושג פרדוקסאלי. הוא מתואר כיכולת להיות שמח במה שיש בזמן שאדם מטבעו חי בחסר ועסוק בחסר כל ימיו. החסר תמיד מתמקד בפער כלשהו בין רצוי למצוי. אושר ובריאות נפשית מתוארים ביחס לחסר: האם החסר בעיקר גורם סבל ומצוקה או שהוא מסקרן, ומגרה לצמיחה וגדילה.
איך נראה האושר?
יש הסבורים שאושר הוא תוצאה של הישגים שונים – כלכליים, מקצועיים, ואחרים. למעשה, מחקרים רבים מראים שהאושר אינו תוצאה אלא תהליך. הוא אינו נובע מהשגת כסף, קידום או מעמד, אלא מתהליך של מימוש עצמי ותחושה של ביטוי לערך ולטוב שבעצמי.
מימוש עצמי
מחקרים רבים מראים שחוויה של מימוש עצמי מותנית בשלושה ערכים:
טיפול בונה אושר?
פרויד טען שטיפול נפשי אינו מביא אושר, אלא הוא רק עוזר לאנשים לשאת את סבלם. זו הייתה ראייה פסימית, ואולי מפוכחת, של משמעות המודעות עצמית. ואולם, טיפול אינו מביא רק לצמצום הסבל. טיפול מציע אפשרות להתפתחות בתוך יחסים קרובים. בתוך טיפול מתרחשת חוויה של גילוי עצמי והרחבה עצמית בתוך קשר משמעותי. וזהו הבסיס להגדלת שלושת הערכים: אוטונומיה, שייכות ומסוגלות, שמכוונים לביטוי עצמי אותנטי ולחיים מלאי משמעות.
אנשים רבים מכל הגילאים סובלים מחיי חברה דלים ובלתי מספקים. המונח "סבל" בהקשר זה אינו מוגזם, אלא הוא נובע מכך שהאדם הוא יצור חברתי. ככזה הוא תלוי בקשרים חברתיים מספקים כתנאי הכרחי לקיומו ולשגשוגו. בהקשר זה חשוב להבחין בין רצון לצורך. תסכול של רצון מביא לאכזבה זמנית. לעומת זאת תסכול מתמשך של צורך עלול להביא למצבים פתולוגיים כגון דיכאון, חרדה, התמכרויות ועוד. הצורך בקשרים קרובים ומתמשכים דומה לצרכים בסיסיים אחרים כמו אוכל ושתייה, ולכן סיכולו עלול להביא לתוצאות חמורות לפרט ולסביבתו.
למה הצורך בחיי חברה כל כך חשוב?
מפני שחיי חברה מספקים פונקציות רבות וחיוניות. ביניהן: ביטחון ומחויבות, אינטגרציה חברתית, תחושה של נחיצות ומשמעות לאחרים, חיזוק הערכה עצמית, מקור לתמיכה והישענות, מקור למידע ועצה, אינטימיות, חיבה, השוואה חברתית, עוררות ועוד. חשוב להדגיש שהצורך החברתי אינו רק צורך בנוכחותם של אחרים, אלא באחרים שאיתם אפשר לתכנן דברים, לעבוד, לדאוג לענייני החיים, לטפח תחומי עניין ועוד. לעתים קרובות אנשים שחווים בדידות דווקא מקיימים קשרים חברתיים תוססים, אך אל
ו שטחיים וחולפים. לעומת זאת אנשים שאינם חווים בדידות מקיימים קשרים קרובים, מתמשכים ואמינים. בהקשר זה מה שחשוב הוא לא כמות הקשרים אלא איכותם.
איך לצאת מבדידות?
בדידות מתמשכת, להבדיל מבדידות זמנית, היא מצב שקשה לשפרו באופן עצמאי. זהו אחד התחומים שבהם לא מספיק להיות מודע לבעיה, אלא חשוב לקבל עזרה. לפעמים אנשים מצליחים להיעזר בספרים, בפעילות רוחנית (כמו חזרה בתשובה) או בהצטרפות לקבוצות עניין. ואולם, אלו עלולים להתגלות כמשענות חלשות, כי הם מדברים למכנה משותף רחב ונעזרים במנטרות אוניברסאליות, ללא פנייה לחוויה הפנימית של אדם מסוים. טיפול פרטני, שמתבסס על קשר מתמשך ומתפתח עם איש מקצוע עשוי להוביל לשינויים פנימיים משמעותיים, עמידים ומיטיבים.