אהבה היא חוויה מוזרה. כולם כמהים לה, ורבים מתקשים וסובלים בעטייה. חוקרים רבים ניסו להגדיר אהבה. אחד המוכרים והמשפיעים ביותר בתחום הוא סטרנברג, שהגדיר ב-1987 משולש אהבה, שמורכב משלושה קודקודים: אינטימיות, תשוקה והחלטה/מחויבות:
- אינטימיות מתייחסת לרגשות של קירבה. למשל היכולת לתמוך בב
ן הזוג ולקבל ממנו תמיכה. - תשוקה מתייחסת לכמיהה לאיחוד עם בן הזוג, והיא כוללת מיניות וצרכים עזים נוספים (הערכה עצמית, מימוש עצמי וכו')
- החלטה / מחויבות כוללת שני היבטים: החלטה לאהוב אדם מסוים בטווח המיידי, ומחויבות לשמר את הקשר לאורך זמן. לפעמים רק אחד ההיבטים מתקיים בקשר, ללא השני.
איזו אהבה יש לי?
סטרנברג מציע להתבונן בעוצמת האהבה ובאופייה. האופי נקבע ע"י המשקל היחסי של כל אחד מקודקודי המשולש. למשל, כשיש רק אינטימיות, ללא מחויבות ותשוקה, זוהי חיבה. כשיש אינטימיות ומחויבות בלבד זוהי רעות מהסוג שקיים לפעמים בנישואים שנותרו ללא תשוקה גופנית. כשיש תשוקה ומחויבות זוהי אהבה "טפשית" נוסח הוליווד, שבה בני הזוג מתאהבים בסערה וממהרים להינשא, מבלי שפיתחו בסיס של קירבה.
מגוון צורות האהבה נובע מכך שבכל קשר יש צרוף שונה של שלושת המרכיבים, וגם השוואות בלתי נמנעות בין משולשים רבים: המשולש שלו מול המשולש שלה, המשולש שלה מול המשולש האידיאלי בעיניה ועוד. ולעולם אנו מתנהלים בפערים ובזיווגים של אופני האהבה השונים.
מסוימות ונמנעים מהם באחרות. למשל, רק בבית ולא בעבודה, או רק עם העובדים ולא עם הממונה. הבחנות אלו מראות שלמעשה יש שליטה על התקפי הזעם, ובחירה היכן לאפשר אותם והיכן לא.
ולכן הוא מורגש ככאב פיסי ממש (הוא אכן פיסי! הביטוי "כאב לב" אינו מטפורה אלא תיאור מהימן של שלל הכאבים הפיסיים שנחווים בעקבות פרידה).
ההורים או של שניהם. התייתמות מאם או מאב עשויה לפתוח שאלות ותחושות שנותרו סגורות כל עוד ההורים היו בחיים. האֵבֶל עצמו מציף לפעמים במחשבות ורגשות בלתי צפויים בעוצמתם או בטבעם. ישנם אנשים שרק לאחר מות הוריהם מסוגלים להתחיל להתמודד עם שאלות, עם רגשות ועם מחשבות שנוגעות ליחסים עמם. מדובר בעניינים שאינם נשארים תחומים לקשר עם ההורים, אלא נוטים להשליך על המערכת הנפשית ועל מערכות היחסים בכללן.