משבר גיל 40, הידוע גם כמשבר אמצע החיים, הוא מושג המתאר מצב רגשי פגיע הנלווה להכרה במגבלות הזמן ובכך שמחצית החיים מאחור. זוהי מודעות כואבת, שמעוררת אנשים לבחון שאלות על עברם, עתידם, וחייהם בהווה. שאלות אילו אינן פשוטות, והעיסוק בהן עלול לעורר מצוקה רגשית.
למה משבר?
כאמור, בין גיל 35 ל-50 אנשים נעשים ערים יותר לסופיות החיים. מודעות זו לא מחייבת כניסה למשבר, אך לפעמים זה מה שקורה. המשבר הוא תוצאה של ערנות גוברת לפער בין משאלות ומטרות לבין תמונת המציאות. זאת בזמן שחלק מהאפשרויות שהיו פתוחות בעבר נראות סגורות, ודברים שנראו בעבר מבטיחים (למשל הקמת משפחה וטיפוח זוגיות) מציבים קשיים ותסכולים ( למשל עייפות ומתיחות).
מה מיוחד במשבר גיל 40 בגברים?
המצב המשברי נוצר, כאמור, בעקבות התבוננות פנימית והכרה במגבלות המציאות. בהכללה גסה, נשים נוטות מטבען לשיקוף עצמי, והן רגילות להתמודד עם התסכולים הנובעים מכך. לעומת זאת אצל גברים רבים זוהי הפעם הראשונה שהם עוצרים וחושבים על חייהם. שאלות כמו: "לאן אני רץ?"; "מה שווים ההישגים שביססתי?" ועוד, מעוררות אי נוחות וצורך בשינוי דחוף.
עניין נוסף שעלול להיעשות רגיש בשלב זה של החיים נוגע לסימנים ראשונים של התבגרות והזדקנות. סימנים אלו יכולים להיות קמטים חדשים, הופעתה של כרס, הקרחה, ירידה בכושר הגופני ו/או המיני ומחלות חדשות. סימנים נוספים יכולים להיות פיטורים ממקום עבודה על רקע (לא מוצהר) של גיל, ירידה במעמד בעבודה עקב כניסת צעירים, התיישנות מקצועית, תחושה של ירידה באטרקטיביות המינית או אפילו הערה אקראית מצד אדם זר שנקשרת באופן ישיר או עקיף לגיל.
סימנים אלו עשויים לאיים על אשליית הנעורים הנצחיים והיעדר הפגיעוּת. מדובר באשליות לא מודעות, שכן באופן רציונאלי ברור לכל כי ההזדקנות היא תהליך בלתי נמנע שאיש אינו חומק ממנה בעודו חי. ואולם, ידיעה רציונאלית זו מתקיימת במקביל לפנטזיה שדוחה כל אפשרות לפגיעוּת והזדקנות וכרוכה בהכחשת המציאות. סימנים ראשונים של הזדקנות יכולים להיחוות כמתקפה מכאיבה של המציאות על ההגנות הנרקיסיסטיות ועל אשליות של כוח ועוצמה. חלק מהגברים מגיבים לכך ברגשות עזים (גם אם בלתי מודעים) של זעם, עלבון או חרדה, שמותקפים באמצעות שינויים קיצוניים ומהירים באורח החיים.
משבר אמצע החיים הוא מצב בעייתי?
כל משבר עשוי להוביל לבניית סדרי עדיפויות וערכים חדשים. שינויים אלו לרוב מבורכים, אך לפעמים הם נובעים מחרדה (מודעת ושאינה מודעת) ומהתמודדות לא בשלה. בכל מצב בו נראה ששיקול הדעת נפגע, שמתקבלות החלטות קיצוניות ומהירות ושמתעוררים סימנים לחרדה או דיכאון מומלץ ביותר לפנות לטיפול.
-כן משבר יכול להיות פתאומי או להיווצר מתהליך הדרגתי של דלדול נפשי שהגיע למצב קריטי. משבר יכול לנבוע גם מאירועים חיוביים כגון התעשרות, לידה, או קידום בעבודה. הגורמים כאמור מגוונים, והמכנה המשותף הוא משבר אמונה בעצמי ובמשענות שאפשרו בעבר ניהול חיים תקינים.
לאנשים להשתלב בחברה וליצור יחסים קרובים. למשל, פחד ועצב מניעים אנשים לבקש עזרה זה מזה. כעס מניע ליישוב סכסוכים. גם קינאה, בושה ואהבה הם רגשות חברתיים. קושי בזיהוי ובתקשורת על רגשות מוביל לרוב ליחסים דלים וכתוצאה מכך לחיי בדידות וניכור, שנקשרים לדיכאון, חרדה, הפרעות אכילה, התמכרויות ובעיות נוספות.
הסובלים ממנה מתקשים לקבל החלטות קטנות וגדולות, ומבקשים מאחרים לקבלן עבורם ואף ליזום ולפעול עבורם. הם תופסים עצמם כחלשים ובלתי כשירים וכתלויים באופן קיצוני באחרים. החשש להיות לבד עלול להביאם להסכים להחלטות של אחרים גם אם אינן טובות ואף מזיקות להם. מצבים אלו נעשים קשים ואף מסוכנים כאשר אדם תלותי נשען על אדם עם צרכים סדיסטיים, המנצל את מצב התלות להתעללות.
וג ופגיעות חמורות ביחסים עם ההורים. למשל, הורה שנתפס בו זמנית כבטוח ונחשק אך גם כפוגע ומזניח, מה שמוביל לטלטלה מתמשכת בין נטייה להתרחק מיחסים לבין הזדקקות אינסופית להם. עוד בולטת השפעתם של הורים שאינם מתקפים את חווית הילד. למשל, כשהילד נסער הם אומרים: "לא קרה שום דבר ותפסיק לעשות דרמה", וכשהילדה מספרת על מצוקה בגן או בבית הספר הם מעוררים מהומות או לחליפין מאשימים את הילד במה שחווה.