צמיחה לאחר טראומה
האם נכונה הצהרתו של ניטשה ש"מה שלא הורג אותי מחשל אותי"? בשנים האחרונות מתקיים מחקר אינטנסיבי סביב השאלה האם לאירועים טראומטיים יכולות להיות תוצאות חיוביות. לפני 12 שנים טבעו שני הפסיכולוגים הקליניים ריצ'ארד טדצ'י ולורנס קאלאון (Tedeschi & Calhoun) את המושג "צמיחה פוסט-טראומטית" כדי לתאר מצבים של שינוי פסיכולוגי חיובי בחייהם של אנשים שעברו אירועי חיים מאוד קשים ומטלטלים. הם טענו שמדובר בתהליך טבעי ונפוץ, ושאנשים רבים מדווחים על שינויים טובים שחוו בחייהם בעקבות אירועים טראומטיים. למשל, הם יותר מעריכים את מה שיש להם, נהנים מדברים קטנים שבעבר לא שמו לב אליהם (פריחה בגינה, שקיעה או מוסיקה טובה), והם מפתחים קשרים קרובים יותר עם יקיריהם.
מחקרים מתארים צמיחה פוסט-טראומטית כתופעה שמתבטאת בעיקר בהיבטים הבאים:
- הערכה רבה יותר של החיים, כולל נטייה להתמקד בצדדים החיוביים של החיים ולהינות יותר מדברים קטנים כגון ספר טוב או שיחה עם חבר.
- שינוי בסדרי העדיפויות, למשל צמצום העבודה לטובת פנאי ומשפחה
- שיפור ביחסים בינאישיים. אנשים מתארים יחסים יותר אינטימיים ויותר מספקים עם בני משפחה ו/או חברים. למשל זוגיות טובה יותר.
- תחושת עוצמה אישית, שנוצרת מתוך החוויה של התמודדות מוצלחת עם הקשיים. אנשים עשויים לומר: "לא תיארתי לעצמי שאוכל לעמוד בכך", או: "לא ידעתי שיש בי כאלו כוחות" או: "גיליתי בעצמי צדדים חדשים".
- פתיחות לאפשרויות חדשות שבעבר לא נראו הגיוניות
- התפתחות רוחנית, שיכולה להתבטא בהתקרבות לדת או למערכת ערכים אחרת.
כאמור, שינויים כאלו בעקבות אירוע טראומטי אינם נדירים, ומעל 70% שחווים אירוע או תהליך טראומטי מספרים על שינוי לטובה לפחות באחד ההיבטים המשמעותיים בחייהם.
צמיחה פוסט-טראומטית נקשרת למושג אחר, שנקרא כושר התאוששות, ואשר מתייחס ליכולתם של אנשים להתאושש ממצבים קשים. ואולם, צמיחה פוסט-טראומטית אינה מסתפקת בהתאוששות וחזרה למצב הבסיסי שמלפני הטראומה, אלא היא מובילה לשיפור משמעותי ביחס לחיים שלפני הטראומה. האדם שחווה התמודדות עם סרטן, שכול, תאונה קשה או פיגוע טרור לא רק שרד את הנורא מכל, אלא גם צמח וגילה מחדש את עצמו ואת סביבתו.
צמיחה פוסט-טראומטית מובילה לתחושה של תבונה ותובנה על העצמי ועל העולם, ולאורך זמן היא ניכרת בעלייה של שביעות הרצון מהחיים. מדובר בתהליך ארוך טווח של הסתגלות והתמודדות טובה. אדם שחווה טראומה לרוב 
כמעט תמיד, צמיחה לאחר טראומה מלווה בתחושה של חיים אוטונומיים ואותנטיים יותר, שמתאימים לערכי הפרט ולשאיפותיו. הגדלת האוטונומיה מלווה בתחושת שחרור מפחד מפני מוסכמות ודעות של אחרים. אדם שאיבד את יקיריו או שעמד בעצמו בפני סכנה יגיד שבעקבות הזעזוע שעבר הוא השתחרר מכבלי המחשבה "מה יגידו" וחש עצמו חופשי לפעול לפי צווי ליבו. למשל לממש משאלות או לעזוב קשרים שאינם טובים עבורו. גידי גוב, למשל, סיפר בראיון טלוויזיוני שמאז מותה של אשתו ענת, הוא גמר עם "לא נעים לי…" והתחיל לבחור באופן הרבה יותר אוטונומי את הדברים הקטנים והגדולים בחייו.
האם אדם שחווה אסון נוטה להיות מאושר יותר? התשובה כמובן תלויה בשאלה מהו אושר. אם מתייחסים לאושר כשמחת חיים, כי אז התשובה שלילית. אסון או טראומה מטבע הדברים מלווים בעצב מתמשך. למשל, הורה ששכל את ילדו וודאי יחווה יותר עצב לאורך שנים. לעומת זאת אם חושבים על אושר בצורה יותר רחבה, כחיים עם מטרות, משמעות וחופש בחירה, הרי שזה סוג האושר שעשוי להתפתח בהורה ששכל את ילדו או באדם שחווה אסון אחר.
קחו לדוגמה את רז זמצקי שהתראיין אתמול (27.1.17) לטלוויזיה. רז היה עיתונאי מצליח ובעל משפחה, אך הוא התמכר להימורים והסתבך בחובות כבדים. הוא זכה ב-13 מליון ₪ בטוטו, סכום שיכול לסדר את החיים לאדם נורמטיבי, אך סכום זה לא הספיק לכיסוי חובותיו ובתוך זמן קצר רז נעשה הומלס רעב, חסר משפחה ועבודה. התהליך הטראומטי שכלל אובדן של כל נכסי חייו הגיע אל שיאו כאשר איבד גם את חירותו ונכנס למאסר בגין גניבת תיק מקשישה. ואולם, מששוחרר ממאסרו, הוא החליט להירתם לעזרה לגמילה מהתמכרויות, והיום הוא מרצה ומדריך במסגרת שיקומית למכורים. האם רז נעשה אדם שמח בעקבות אובדניו? לא. הוא כנראה נדון להתאבל כל חייו על אובדן משפחתו, עבודתו והחיים הטובים שידע לפני ההתמכרות. האם הוא נעשה אדם יותר מסופק בחייו? התשובה לשאלה זו פתוחה. אך אין ספק שרז מצא משמעות חדשה לחייו, שבעבר היו מרוכזים בעצמו וכעת מוקדשים לעזרה לאנשים שחייהם הגיעו לשפל איום. הוא מעיד על עצמו כאדם שגיבש מטרות חדשות לחייו: להחזיר את האמון שלו בבני אדם, להקים שוב משפחה, ולסייע למכורים שרוצים לשנות את מעגלי ההרס של חייהם.
מה מאפשר צמיחה לאחר טראומה?
טראומה לא בהכרח מובילה לצמיחה. חוויה של טראומה בשום אופן אינה מספיקה כדי לעבור שינויי חיים מסוג זה. לא הטראומה עצמה מחוללת את השינוי, אלא תהליך ההתמודדות עימה.
בקצרה – אנשים מפתחים במהלך חייהם אמונות בסיסיות בנוגע לעצמם, לאחרים ולעולם. אמונות אלו משמשות אותם כמשענות שמאפשרות לקיים חיים אפקטיביים פחות או יותר. דוגמאות לאמונות בסיסיות הן: "החיים הוגנים"; "אנשים טובים מתוגמלים על מעשיהם"; "יש לי שליטה די טובה בחיי"; "הילדים שלי הם כל עולמי"; "כסף נותן ביטחון" וכו'. טראומה מטלטלת ומערערת את התפיסות הללו, ולמעשה מביאה לכך שלא ניתן יהיה להישען עליהן עוד. אדם שאיבד את ילדו או את בת-זוגו למחלת הסרטן הרגיש עד כמה הוא פגיע וכמה מעט שליטה יש לו בחייו. אדם שנפצע בתאונת דרכים ולזמן מה נעשה סיעודי חש עד כמה החיים שבריריים. אדם שאיבד את כל הונו והגיע לפשיטת רגל נוכח הוא כבר אינו יכול לסמוך על עושרו ועל מעמדו החברתי.
"ניעור" כזה של האמונות הבסיסיות יכול להביא לשתי תוצאות מנוגדות: הרס מוחלט או בנייה מחודשת. הרס מתבטא, למשל, בדיכאון או חרדה מתמשכת, בניוון של החיים והימנעות מפעילות וממעורבות חברתית. לעומת זאת בנייה מחודשת מתבטאת ביצירת אמונות חדשות שהן גם משענות חיים חדשות. לרוב, המשענות החדשות יהיו חזקות יותר ומציאותיות יותר מהקודמות. למשל, במקום אמונה לפיה "כסף פותר את בעיות החיים" יכולה להיבנות אמונה חדשה, שאומרת שישנם דברים רבים בחיים, שמימושם אינו מצריך כסף רב. ובמקום אמונה לפיה "בריאות היא הכל בחיים", עשויה להתפתח תפיסה שאומרת שפגיעות בבריאות הן חלק בלתי נפרד מהחיים, וכי חיים מלאים ועשירים יכולים להתקיים גם עם בעיות בריאותיות קשות.
צמיחה פוסט-טראומטית מותנית בכך שבעקבות הטראומה אדם ביסס אמונות חיים חדשות ומוצלחות. אם הוא נשאר עם האמונות הישנות הוא לא יחווה שיפור באיכות חייו בעקבות הטראומה. בנוסף, אם הוא ביסס אמונות חדשות שמובילות לראיית חיים פסימית ומדכאת ("אין טעם לחיים"; "אנשים חיים לבד ומתים לבד"; "אנשים תמיד ינסו להרוס אותך" וכו'), גם אז לא תהיה צמיחה והתפתחות, אלא כנראה דיכאון, חוסר אונים וייאוש.
מה עוזר לבנות אמונות חיים חדשות ומוצלחות?
טדצ'י וקלאון (2004) טוענים ששני תהליכים עוזרים לבנות אמונות חיים מוצלחות, על גבי הריסות האמונות הקודמות:
- חשיבה משותפת עם אחרים. זאת להבדיל מחשיבה שהיא רק פנימית. חשיבה שהיא פנימית וממוקדת באירוע עצמו (למה זה קרה דווקא לי? למה לא מנעתי את זה? למה הסתובבתי שם באותו היום וכו') אינה עוזרת, אלא מייצרת בעיקר לחץ וכאב. לעומת זאת חשיבה שמייצרת דיון פתוח עם אחרים יכולה לעזור לראות את האירוע הטראומטי ואת ההתמודדות עימו באופנים חדשים ומפתיעים. האחרים יכולים להיות אנשים שחוו דברים דומים, מה שקורה בקבוצות תמיכה, או אנשים קרובים או אנשי מקצוע (למשל פסיכולוג או פסיכותרפיסט).
- הענקת משמעות. המשמעות היא להתנסות כולה, והיא עשויה לכלול את מה שקדם לאירוע, את האירוע עצמו ואת תהליך ההתמודדות עימו. הענקת משמעות יכולה להתעצב מתוך שיח ומתוך יצירה. למשל, רז זמצקי שהוזכר קודם מצא משמעות דרך העברת סיפורו האישי לאנשים שסובלים מהתמכרויות, ובמתן עזרה בתהליך שיקומם; אבי נאור שאיבד את בנו בתאונת דרכים מצא משמעות דרך הקמת עמותת "אור ירוק" שמקדמת התנהגויות בטיחות בכבישים; אדם בוכמן יצר סרט קצר שמטפל באופן רגיש ויוצא דופן בתופעת הלם קרב (לצפייה לחצו כאן); אחרים מעניקים משמעות דרך כתיבה, חינוך, אמנות או בכל דרך אחרת שמאפשרת לבנות סיפור (נאראטיב) אישי או קבוצתי.
איך טראומות משפיעות על הנפש?
כדי להבין כיצד זאת נזכיר שאירוע או תהליך נעשה טראומטי ככל הוא מזעזע את האמונות והתפיסות הבסיסיות של האדם. לכן חוקרים רבים מתארים טראומה במונחים של רעידת אדמה. רעידת אדמה מזעזעת, ולפעמים גם הורסת את יסודות הבניינים. טראומה מזעזעת, ולפעמים הורסת את יסודות הבניין של הנפש, שהם האמונות של האדם לגבי עצמו, לגבי אחרים ולגבי העולם.
כמו ברעידת אדמה גם בטראומה, הרס היסודות יכול להוביל לשלוש תוצאות:
- התדרדרות והרס. במטפורה של רעידת אדמה מדובר על שכונות שנשארות הרוסות, ובטראומה נדבר על הפרעת דחק פוסט-טראומטית או פגיעה חמורה ומתמשכת בתפקוד.
- שיקום והחזרת המצב לקדמותו. במטפורה של רעידת אדמה נדבר על כך שנבנים מחדש הבניינים שנהרסו, והם לא טובים יותר או גרועים יותר מהקודמים. בפסיכולוגיה מדברים על כושר התאוששות, שמאפשר לאדם לחזור למצב הבסיסי שקדם לטלטלה.
- צמיחה והתחזקות. במטפורה של רעידת אדמה נראה שכונות שנבנות מחדש בצורה טובה בהרבה ממה שהיה קודם. נראה בניינים שעברו תמ"א 38 והם חזקים, יפים ונוחים מבעבר. ובנוגע לטראומה, נראה תהליך של צמיחה פוסט טראומטית.
אנחנו רואים, איפוא, שלושה נתיבים אפשריים של השפעות אירועים טראומטיים. הנתיב השני אינו שכיח, ובמרבית המקרים נראה את התוצאה הראשונה או השלישית. זהו ההקשר שבו טבע ניטשה את המשפט המפורסם שאומר: 
"מה שאינו הורג אותי מחשל אותי". ובהקשר זה אמר רז זמצקי לאחר ששוחרר ממאסרו: "או שאחזיר את האמון, או שלא אהיה פה".
איך טיפול פסיכולוגי יכול לעזור להתמודדות עם טראומה?
מטרתו של טיפול פסיכולוגי בנפגעי טראומה היא לסייע למטופל להנגיש ככל שאפשר את המסלול השלישי שתואר לעיל, זה של צמיחה פוסט-טראומטית.
בחירתו של נפגע טראומה לפנות לטיפול פסיכולוגי היא כבר שלב חשוב ביותר בתהליך. זהו שלב שבו אדם בוחר שלא להתרסק אלא להשתקם ולצמוח. זהו שלב שבו נמצא, יחד עם הסבל, תקווה ואופטימיות, גם אם במידות זעירות.
הטיפול מציע מסגרת שבה אפשר לטוות סיפור, לחקור אותו יחד ולעצב מטרות ומשמעויות לחיים. הטיפול כמובן אינו יכול לשנות את מה שהיה, אך הוא מציע להתבונן בעבר, בהווה ובעתיד. הוא גם מציע לעצב סיפור של עבר, הווה ועתיד בדרך של יצירת חיבורים בין מחשבות, תחושות ואפשרויות.
לפעמים אדם יכול לעבור תהליך של צמיחה גם ללא טיפול נפשי. אם הוא אכן מצליח בכך, כנראה התברך במשאבים פנימיים וחברתיים מעולים. ואולם, לפעמים יש צורך באיש מקצוע כדי להתניע ולממש את התהליך.
