פציעה עצמית ללא אובדנות
פגיעה עצמית ואובדנות – דומה ושונה
בעבר, אנשי מקצועות בריאות הנפש נטו לכרוך יחד התנהגויות של פגיעות עצמיות עם התנהגויות אובדניות. המחשבה הייתה שמדובר בהבדלים בעוצמות הפגיעה, שהן חמורות יותר במקרים שגורמים למוות, ולא בהבדלים מהותיים.
אחד הגורמים שמקשים על הבחנה בין פגיעה עצמית לאובדנות הוא שבמקרים רבים פגיעות עצמיות קודמות להתנהגות אובדנית. מעריכים שביותר ממחצית מקרי האובדנות, היו פגיעות עצמיות לפני ניסיונות ההתאבדות. בנוסף, לפעמים פגיעות עצמיות קלות יחסית מתפתחות בהמשך לפגיעות קשות יותר שעלולות לגרום למוות.
איך פגיעה עצמית קלה עלולה להוביל לפגיעה חמורה? כדי להבין זאת צריך לזכור שבפגיעה עצמית, המטרה היא להיפטר מרגשות קשים, והאמצעי הוא גרימת כאב פיסי. ואולם, לפעמים אנשים שפוגעים בעצמם מפתחים עמידות בפני הכאב, וסף הכאב שלהם עולה. במקרים כאלו נדרשות פגיעות יותר ויותר חזקות על מנת להקל על המתח הנפשי. כאשר מתפתח צורך בעוצמות קשות יותר של כאב, עלולות להתפתח פגיעות עצמיות שנראות כאובדניות.
המשותף לפגיעות עצמיות אובדניות וכאלו שאינן אובדניות הוא כאב נפשי. בשני המצבים הניסיון הוא לסלק את הכאב הנפשי. ואולם, בפגיעה עצמית אובדנית יש כוונה לסיים את החיים, לרוב במינימום כאב פיסי, וישנה הבנה שהפעולה מסכנת חיים. לעומת זאת בפגיעה עצמית שאינה אובדנית אין כוונות מוות, והניסיון להיפטר מכאב נפשי נעשה באמצעות גרימה והגדלה של הכאב פיסי.
מבחינה זו פגיעה עצמית מנוגדת לאובדנות: האדם שמבצע פגיעה עצמית רוצה לעזור לעצמו ולהחזיר לעצמו הרגשה טובה, בעוד שאדם אובדני רוצה (לפחות ברמה מסוימת) להפסיק להיות. ניגוד נוסף נוגע לגרימת הכאב. באובדנות אין רצון לחוש כאב פיסי אלא להימנע ממנו ככל האפשר, ואילו בפגיעה עצמית יש ניסיון לגרום לכאב פיסי על מנת לצמצם כאב אחר, נפשי.
מתי פגיעה עצמית מתפתחת להתנהגות אובדנית?
כאמור, מעל למחצית מניסיונות האובדנות מתבצעים ע"י אנשים עם היסטוריה של פגיעות עצמיות. ואולם, המסלול שמוביל מפגיעה עצמית להתאבדות אינו אוטומטי ואינו אוניברסאלי, וחשוב לראות אצל מי ומתי הוא נוצר.
מחקרים מראים שאובדנות מתפתחת מתוך שילוב של שני תנאים: יכולות נרכשות ובדידות. ב"יכולות נרכשות" הכוונה היא לכך שאנשים רוכשים יכולת לבצע ניסיונות התאבדות יותר ויותר "מוצלחים". פגיעות עצמיות מכשירות את הקרקע לכך, ע"י רכישת סיבולת לכאב וע"י התנסות בפגיעות יותר מכאיבות ומסוכנות. במלים אחרות, עם הניסיון, אנשים רוכשים מיומנויות של פגיעה עצמית, ממש כמו שרוכשים מיומנויות ספורטיביו
ת או מוסיקליות.
הגורם השני הוא כאמור בדידות. כאשר הכאב הנפשי מלווה בתחושה חזקה של ניכור ובדידות, הסיכון לאובדנות עולה באופן משמעותי. ניכור ובדידות נוצרים מתוך חוסר אמון ביכולתם ובנכונותם של אחרים לעזור, שלעתים מלווה גם בביטחון עצמי נמוך. כאשר אדם אינו בוטח ביכולת שלו עצמו לנהל את הלחצים, והוא אינו סומך על יכולתם של אחרים לסייע, הוא מתכנס בעצמו ועלול לחוות חוסר אונים וייאוש. מצבים אלו עלולים להביא לאובדן הרצון לחיות, ולשימוש בניסיון שנרכש בפגיעה עצמית לביצוע ניסיונות התאבדות.
החדשות הטובות הן שחוסן פנימי מהווה בלם בפני התפתחות של אובדנות. כאשר ישנה נכונות להיעזר באחרים, ומתפתחת יכולת לניהול אפקטיבי של רגשות ושל חיפוש פתרונות לבעיות, הסיכון האובדני פוחת באופן משמעותי, והתנהגויות של פגיעה עצמית לא יתפתחו לכדי אובדנות.
לקריאה נוספת
