טיפול נפשי בימי קורונה
הימים ימי קורונה, ימי אי-וודאות, ימים שמערערים דימויים בסיסיים ביותר שהחזקנו לאורך חיינו ואינספור הרגלים שפיתחנו.
זוהי תקופה שמכונה בשם: משבר הקורונה. משבר כמשהו ששובר משענות, שובר מושגי יסוד ושובר כמובן את שגרת חיינו, החל מהפרטים היומיומיים ביותר (מפגשים חברתיים, לבוש ליציאה) ועד הגדולים יותר (חופשות, אתגרי איזון בין עבודה לפנאי וכו').
המשבר הוא קולקטיבי מטבעו. עולמי, ארצי, אוניברסאלי. נראה שאין אדם בר-דעת שאינו מתייחס אליו כל יום כמעט בכל שעות היום. ואולם, זהו גם משהו מאוד פרטי, שכל אחד חווה בדרכו הייחודית ובהתייחס 
אל עצמו ואל הקרובים לו.
איך אנשים מגיבים להתרחשויות הכל כך מוזרות האלו? איך מתמודדים עם ערעור כל כך פתאומי וחד של סדר יום, תפיסות יסוד והרגלים בחיינו?
הניסיון הקצר שצברתי בימי הקורונה עם מטופלים, עם חברים ובני משפחה ועם עצמי, מצביע על מגוון עצום של חוויות, פירושים ותגובות למצב הנוכחי. אנסה להצביע על כמה מהאפשרויות, ואני מזמינה אתכם, הקוראים, לבדוק היכן אתם נעים (או תקועים) בין האפשרויות, ומה אתם יכולים להוסיף עליהן מניסיונכם הפרטי.
- מסתגלים – ואפילו מהר. כאילו לא היה עולם אחר. ישנם אנשים שהסתגלו מאוד מהר לתנאים החדשים, המציאו לעצמם שגרת חיים חדשה ופחות או יותר מתאימה, שהם מתפקדים בה היטב, ואף מוצאים בה נקודות חיוביות. אציין שאצל רובם יש מצוקה או מועקה סמויה, שמוצאת את ביטויה בחלימה וביצירה. אצל אנשים אלו אפשר לראות פער בין החוויה המודעת, הבטוחה והזורמת במשך היום, לבין חלומות או יצירות שמעוררים תחושות קשות של אבסורד, אימה, כעס וחוסר אונים. הטיפול הנפשי מאפשר לאנשים אלו להתייחס הן לחלקים המסתגלים והן לחלקים המזועזעים שמתבטאים בחלומות, ביצירות או אפילו בסרטים שהם בוחרים לראות.
- נהנים ומבסוטים – אנשים שנהנים מהמצב החדש, מכיוון שהוא מאפשר להם חופש מסוים שלא התאפשר בעבר. למשל, יותר פנאי, יותר קירבה לילדים או לבני הזוג. מטופלת אמרה לי לפני ימים אחדים: "לא נעים לי להגיד, אבל אני חוששת שזה ייגמר מוקדם מדי. אני צריכה עוד זמן כזה, כמו שיש לי עכשיו, עוד לא מיציתי". אציין שבאופן לא מפתיע, חלק מהאנשים שסבלו לפני ימי הקורונה מחרדות קשות, או ממצוקות נפשיות אחרות, חווים בימים אלו הקלה במצבם. איך הם מסבירים את ההקלה? הנה כמה הסברים שמצאנו:
- גילוי כוחות – אנשים נהנים מגילוי כוחות חדשים שבאים לידי ביטוי בתקופה זו. למשל, אֵם שברגיל חסרת סבלנות לילדיה ולהוריה, מגלה שדווקא בימים אלו היא מנהלת את ביתה באופן נעים, ואפילו נהנית לדבר יום-יום עם הוריה, ולחוש לראשונה מזה שנים רוך ונעימות ביניהם. או: בחור שבימים רגילים סובל מחרדה כלכלית ודווקא בתקופה מתוחה כזו הוא מניח לדאגות הכלכליות ומתרכז באתגרים מתגמלים שמצא (למשל, אתגר העבודה מהבית, או עזרה לאחרים).
- שותפות גורל –אנשים שבימים רגילים חשים מאוד בודדים במצוקותיהם ("למה כולם מסתדרים ורק לי יש בעיות כאלו?") מוצאים עצמם כעת בשותפות גורל עם חבריהם, בני משפחותיהם והעולם כולו. מה שמטריד כעת, מטריד את כולם ולא רק אותם, ושוב הם אינם חשים חריגים ובודדים כבעבר. למשל, עכשיו לא רק הם מתמודדים עם הפרעות קשב וריכוז, אלא כמעט כולם מוצפים במידע ומתקשים לסנן ולמקד את תשומת הלב בעבודה, בקריאה או בכל דבר אחר.
- החרדה שלי נעשתה מקובלת, ההרגלים המשונים שלי נעשו רגילים – אנשים שסובלים מהפרעות חרדה קשות, למשל הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית קשה (OCD) שמחים לגלות שהעולם של ימי הקורונה מתאים להם הרבה יותר מהעולם הרגיל. זהו עולם שנוהג כ- OCD ענק. כמעט כולם שוטפים ידיים עשרות פעמים ביום, יוצאים עם כפפות ומסיכות ונשמרים מקירבה פיסית, ומה שבעבר נחשב משוגע נעשה כעת מקובל, ולכן גם הרבה יותר קל. אשתו של אדם שסובל עשרות שנים מ-OCD קיצוני ביחס לניקיון, סיפרה שכעת הוא מאושר, כי העולם מתנהג בדרכו. מכיוון שכעת כולם נמנעים ממגע ושומרים על ניקיון, הוא יכול להרפות מהדריכות והחרדה המתמדת ולהנות משלוות נפש שלא ידע בעבר.
- הרפיה ממתחים קודמים – כמעט תמיד, הפרעות ומחלות נפש נובעות ממתחים פנימיים, לא מעובדים ולעתים בלתי נסבלים. למשל מקונפליקטים פנימיים, מחרדות איומות בפני "מפלצות" פנימיות, מנטיות שנחוות כדוחות וכו'. כעת, בימי הקורונה, תשומת הלב מופנית לגורם הרבה יותר ברור, שהוא גם חיצוני. המאבקים והקונפליקטים הפנימיים כמו מתגמדים בפני הסכנה החדשה, שהיא חיצונית לאדם, מוגדרת ומפורשת, וניתנת למעקב ולמדידה. בין אם הסכנה היא הידבקות בנגיף ובין אם היא אובדן הכנסה כספית או חשש על הורים מבוגרים – בכל המקרים הללו הנפש מצליחה להרפות לזמן מה מהכאבים המוּכָּרים, ולהתגייס להתמודדות עם סכנה מוחשית, חיצונית וכאמור מוגדרת ומשותפת. בשפה המקצועית ניתן לומר שהנוירוזה (ובאופן אחר גם הפסיכוזה) מרכינות ראשן בפני המציאות.
- הכרה בטוב – תקופה זו, שמטלטלת את כל השגרות, מעניקה לאנשים גם הזדמנות להכיר במה שטוב בחייהם. אדם אחד מכיר תודה על כך שמקום עבודתו נותר יציב בימי המשבר הללו, או שהוא נחשב כעובד חיוני, אדם אחר מכיר תודה על שהבידוד בבית הזכיר לו כמה הוא יכול ליהנות מערבים שקטים או מחברת אשתו, ואחר מודה על כך שהוא צעיר ובריא, וסיכוייו לסבול מסיבוכי הקורונה מזעריים.
- חרדים, מבוהלים, חסרי שקט – ישנם אנשים שחווים תקופה זו בעיקר כמבהילה ומפחידה. זאת, בעיקר בשל גורם אי-הוודאות שבמצב. בעיקר סובלים מכך אנשים שמטבעם מתקשים לשאת עמימות ואי וודאות (באנגלית זה נשמע טוב יותר: Intolerance to uncertainty, או Intolerance to umbiguity ). אי-וודאות יכולה להיות קשה לכל אדם, אך ישנם אנשים שזקוקים יותר מאחרים לסדר, וודאות ובהירות. למשל, בלימודים, ישנם סטודנטים שנהנים לקבל יד חופשית בכתיבת עבודות, וישנם שסובלים אם אין הוראות מאוד מפורטות לכתיבת העבודות. ישנם עובדים שאוהבים לעבוד במרחב תפקידי פתוח, לעומת כאלו שזקוקים להגדרות תפקיד מאוד ברורות ומוגדרות. אנשים שמטבעם מתקשים יותר מאחרים לשאת עמימות, עלולים להיות מוצפים במיוחד בתקופה זו שכאמור פרצה את כל המסגרות המוכרות בלי שנוכל לדעת אי
ך, מתי ולאן נגיע בשבועות ובחודשים הקרובים. הלחץ שנוצר אל מול אי הוודאות מעורר לפעמים תגובות שמטרתן להרגיע, ואשר למרבה הצער לא באמת מרגיעות. למשל, רכישה מוגזמת של מזון. מילוי הבית במצבורי מזון נועד להרגיע את המתח וליצור תחושה של שליטה. אך למעשה, אנשים שהצטיידו במלאים של מזון, מוצרי היגיינה ותרופות, מצליחים לחוות כתוצאה מכך רגיעה קצרת טווח בלבד. אי-הוודאות הבסיסית נשארת, וההתמודדות עם הלא נודע לא הולכת לשום מקום. טיפול נפשי עשוי לעזור להם להבין מה באמת מלחיץ (לא חוסר באוכל אלא חוסר וודאות), ולהצליח לשאת רמות כלשהן של אי-וודאות ולהתנחם במה שעוזר באמת: שמיעת מוסיקה טובה, שהות עם אדם אהוב, פעילות גופנית או דברים יקרים אחרים. - סובלים מהגברת מתחים בבית עד כדי אלימות – תקופת הקורונה סגרה משפחות בביתן, ולמעשה כפתה על הורים וילדים להיות יחד זמן ממושך. מצב כזה יכול לעבור בשלום ככל שהיחסים בבית היו מלכתחילה טובים ומכבדים, וככל שבני הבית מכירים בזכות לפרטיות למי שזקוק לכך. ואולם, בבתים שבהם יש נטייה למתחים והתפרצויות, המצב החדש עלול להקצין את ה"דם הרע" ולהביא לעלייה גם במקרי האלימות במשפחה. גם חזרתם של בנים ובנות לבית הוריהם, לאחר שכבר חיו מחוץ לבית (או למדו בפנימיות, בכוללים ובמסגרות אחרות שבהן שהו בעבר מרבית הזמן) יכולה להפר את האיזונים שנוצרו בהיעדרם, ולתרום לעלייה במתחים אישיים, זוגיים ומשפחתיים.
איך טיפול פסיכולוגי יכול לעזור בתקופה זו?
בקרב אנשים שכבר היו בטיפול בזמן שפרץ משבר הקורונה, יש שמעדיפים בתקופה זו לעשות הפסקה קצרה בטיפול, אם מתוך לחץ כלכלי (צמצום הוצאות), אם מפני שהם מרגישים לא פנויים לתהליך הטיפולי ואם מפני שפגישה פיסית אינה אפשרית בתקופה זו, והם אינם רוצים להיעזר בחלופות של פגישות מקוונות. הפסקה קצרה של טיפול בתקופה זו היא אפשרית ולפעמים גם הגיונית.
מצד שני, ישנם אנשים שתקופה זו מעניקה להם הזדמנות מצוינת לעשות שימוש חדש או שונה בטיפול קיים או להתחיל בטיפול חדש. אפשר להיעזר בטיפול כדי לשאת ביתר הצלחה מצבי עמימות וחוסר וודאות, או כדי להתמודד טוב יותר עם מתיחויות בבית או בעבודה, או כדי להתייחס ולעבד תנודות רגשיות שמאוד אופייניות לתקופה זו. מטופל אמר לי לא מזמן: "אין לי משהו חדש בימים האלה, ואולי זו דווקא הזדמנות להתעסק לא באירועים יומיומיים אלא בעניינים מהותיים".
חשוב להבין שמשבר הקורונה לא מנחית עלינו רק שינויים טכניים כגון עבודה מהבית במקום מהמשרד, או מציאת תעסוקה לילדים, אלא אתגרים מנטליים משמעותיים. למשל, אנחנו נדרשים להתמודד עם החוויה המאוד לא פשוטה של היותנו "רעילים" אחד לשני. שבכל מפגש ארעי או מתוכנן, האחר נחווה כמחבל בפוטנציה, שאולי נושא עימו את חומר הנפץ הוויראלי. גם את עצמנו אנחנו חווים כך. בנים ובנות, הורים או בני זוג שחוזרים הביתה מיום עבודה, אינם יודעים אם היום הביאו עימם ליקיריהם את חבילת הנגיף. אנחנו מתמודדים גם עם אובדנן של מחוות פשוטות כגון חיבוק, קריצה, "כִּיף" או חיוך שהמסיכה מסתירה. וכל זאת מבלי להזכיר את אובדנם של מפגשים חברתיים מורכבים יותר, בחדר הכושר, בחוגים, בבתי הקפה ואת כל מה שכלול ב"חיים עצמם", במובנם הבסיסי והיומיומי, ובמובנם העמוק יותר.
גם אם אנחנו חווים את כל אלו כ"שטויות", וכמשהו ש"תיכף יעבור", או כ"קטן עלינו", הנפש, בתוך תוכה עלולה לחוות פיגועים לא קלים ובחלקם לעת עתה בלתי נראים. את ההשפעות המשמעותיות יותר נראה בהמשך, כשהחיים יחזרו בהדרגה למסלולם, וההחזקה העצמית תוכל להתרופף.
טיפול נפשי עשוי לסייע לאנשים לעבד את החוויות הגלויות והסמויות הללו, למצוא דרכים אפקטיביות להתמודדות, ואולי לצאת מהמשבר בכוחות מחוזקים. שמעתי לא אחת, שבסינית המושג "משבר" כולל בתוכו סימן של המילה "סכנה" וסימן של המילה "הזדמנות". זוהי כנראה יותר אגדה ממציאות (מומחים לשפה הסינית שוללים אותה), ואולם, משבר מטבעו אכן טומן גם סכנות וגם הזדמנויות, ותפקידו של הטיפול הפסיכולוגי לסייע להגדלת פתח ההזדמנויות על פני זה של הסכנות.
איך עושים טיפול פסיכולוגי בימי הקורונה?
בימים רגילים, טרום הקורונה וגם אחריה, טיפולים פסיכולוגיים מתקיימים לרוב במפגשים פיסיים, פנים מול פנים. למפגשים כאלו יתרון מובן, כי הם מאפשרים תקשורת בלתי אמצעית, לא רק במלים אלא גם בשפת הגוף, באינטונציות, בקירבה הפיסית, ובכל מה ששני אנשים מביאים למפגש אחד עם השני בתלת ממד.
מלים אלו נכתבות בחול המועד פסח, בזמן שתקנות משרד הבריאות אוסרות על מפגשים פיסיים שאינם הכרחיים. לכן, מרבית הטיפולים הפסיכולוגיים נערכים באמצעים דיגיטליים, בשיחות טלפון רגילות, בשיחות וידאו, בזום או באמצעות אפליקציות אחרות. אמנם זו אינה הדרך האידיאלית, אך הניסיון שלי, של מטופלים רבים ושל עמיתים שעימם שוחחתי מפתיע אותנו לטובה, ומגלה שלמעט בעיות טכניות שלפעמים צצות (ואשר לא חסרות גם במפגשים פיסיים), האמצעים הדיגיטליים אינם פוגעים מדי ביכולת לשיחות עמוקות ומשמעותיות, ולביטוי מלא ככל האפשר של רגשות ומחשבות.
לאלו שמבקשים להתחיל בימים אלו טיפול פסיכולוגי, אני ממליצה לבחור במטפל/ת שעובד/ת קרוב לאזור המגורים או העבודה שלכם. זאת כדי שבשלב הבא, כשנחזור לקיים פגישות פיסיות, אפשר יהיה להמשיך את התהליך עם אותו מטפל/ת שהכרתם במפגשים הדיגיטליים.
נכונה בעיני האמירה ש"גם זה יעבור", וברור שהאנושות תתגבר בשלב זה או אחר על איומי הקורונה, שהכלכלה תחזור בעתיד לשגשג וששגרה של עבודה וחיי חברה תתאפשר. ואולם, בפני כל אחד מאיתנו מוטל האתגר לחוות התמודדות מוצלחת עם מצבנו הכללי והאישי, ולהגיע ליום שאחרי בחוסן נפשי מיטבי.
