חרדת נטישה אצל מבוגרים
מבוגרים עם הפרעת חרדת נטישה עסוקים באופן מוגזם בילדיהם ו/או בני זוגם וחווים מצוקה משמעותית כאשר הם נמצאים בנפרד מהם. מדובר בתופעה שקיימת בכ-6.6% מהבוגרים. במרבית המקרים (78%) החרדה פורצת לראשונה בבגרות, ובמיעוטם היא נמשכת מילדות. לרשימת תסמינים מוכרים לחץ כאן.
השפעות חרדת נטישה על החיים
כל הפרעות החרדה (ובכללן התקפי פאניקה, חרדה כללית, OCD ועוד) פוגעות בתפקוד. ואולם, בחרדת נטישה הפגיעה התפקודית בולטת במיוחד, וניכרת בתחומים נרחבים וביניהם בעבודה, בניהול הבית, בפנאי חברתי ופרטי וביחסים קרובים. בהפרעה זו שיעור גבוה במיוחד של קשיים קיצוניים בעבודה ובלימודים.
מהם הגורמים לחרדת נטישה אצל מבוגרים?
כמו במרבית מצוקות הנפש, גם זו מתפתחת מתוך מפגש בין גורמי סיכון תורשתיים וסביבתיים.
גורמי סיכון תורשתיים שזוהו הם רגישות לפחמן דו-חמצני (CO2) והפרעה בוויסות הורמון בשם אוקסיטוצין. רגישות ל- CO2 נמצאה גם באנשים הסובלים מהתקפי חרדה (פאניקה), שלעתים קרובות מתקיימים במקביל לחרדת נטישה. אוקסיטוצין הוא "הורמון קשר", שתורם להעמקת הקירבה בין הורים לצאצאיהם ובין בני זוג, ולהתנהגויות פרו-חברתיות כגון נדיבות והוגנות.
גורמי סיכון סביבתיים שזוהו הם טראומה ואובדן קודם. נמצא כי מבוגרים רבים שסובלים מחרדת נטישה סובלים במקביל גם מהפרעה פוסט-טראומטית (PTSD), ולכן מניחים שטראומות מגבירות סיכון לחרדת נטישה. גורם סיכון אחר הוא היסטוריה של אובדן הורה או מטפל קרוב אחר. נראה כי לאחר אובדן הורה בשל מוות, גירושין או שינויים דרמטיים בהורה, מתחזקת הנטייה לפתח פחד למות (שמתבטא בהתקפי חרדה) וחרדה מפני מותם של אנשים קרובים אחרים. גורם סביבתי נוסף שזוהה הוא הגנת יתר של הורה, ובעיקר של האם, שהקשתה על יצירת עצמאות ונפרדות.
איך מטפלים בחרדת נטישה?
בפסיכותרפיה דינאמית מתייחסים לחרדת נטישה כביטוי לפגיעה בדימויי עצמי ובתפיסות של יחסים קרובים. היסודות שמאפשרים נפרדות בתוך קשר נפגעו במידה כזו, שנוצרה תפיסה קטסטרופאלית ומפוצלת. זוהי תפיסה שאוחזת בפונקציות ההישרדותיות של יחסים, ולכן היא אינה מאפשרת גמישות ונפרדות. הטיפול מכוון לבנייה עדינה והדרגתית של יכולת לשאת דימויים מורכבים וגמישים יותר של העצמי, הזולת והיחסים בין עצמי לזולת.
