טיפול בהיפוכונדריה
היפוכונדריה היא הפרעת חרדה שמאופיינת בדאגות מתמשכות ומאוד מטרידות באשר למצב הבריאותי. דאגה לבריאות וערנות לפגיעה בבריאות היא עניין טבעי ושכיח, ולפעמים גם מועיל. למשל, היא עשויה להניע לשמירה על תזונה בריאה, פעילות גופנית ובדיקות תקופתיות חשובות. ואולם, יתרונות אלו נעלמים כאשר הדאגה לבריאות מאבדת פרופורציות והופכת לחרדה קשה. חרדה קשה ממחלות מובילה לצמצום החיים, לפגיעה במערכות יחסים ולעתים קרובות לנסיגה בתפקודים מרכזיים בבית ובעבודה.
יצויין כי היפוכונדריה היא מונח שהוצא מהגירסה העדכנית של הלקסיקון הפסיכיאטרי (DSM-5), ולמעשה פוצל לשתי אבחנות: אחת כוללת עיסוק אינטנסיבי בסימפטום או סימפטומים סומאטיים שפוגעים באופן משמעותי בחיי היום-יום (כאבים בגפיים, נגעים בעור, מיגרנות, עייפות, בעיות עיכול ועוד) והשנייה מתקיימת ללא סימפטומים סומאטיים משמעותיים.
מה מוביל להיפוכונדריה?
גישות שונות מציעות הסברים ודגשים שונים לחרדות קשות הנוגעות לבריאות. הבולטות ביניהן היא הגישה הקוגניטיבית, המודל הבינאישי והגישה הפסיכו-דינאמית.
הגישה הקוגניטיבית מתמקדת ברגישות יתר לאותות גופניים ובפרשנות קטסטרופאלית של סימנים גופניים ונפשיים. הגוף מתנהל כמערכת דינאמית שעוברת שינויים רבים בכל זמן נתון. בעוד מרבית האנשים נוטים להתעלם משינויים אלו או לייחס להם משמעויות נסבלות, אנשים שסובלים מחרדת בריאות מעניקים להם משמעויות קיצוניות של פוטנציאל לאסון.
המודל הבינאישי מתאר חרדות בריאות כתהליך שמתרחש בתוך יחסים. המודל מצביע על כך שמרבית האנשים שסובלים מחרדות בריאות חווים בתוך יחסים חוסר ביטחון, תלות ופחד עז מדחייה. חרדה ממחלות מניעה אותם לבקש טיפול, הרגעה ונחמה מצד יקיריהם. ואולם, כאן נוצרת דינאמיקה מעגלית: החרדה לרוב אינה מתקבלת באהדה, אלא בביטול וחוסר סבלנות. יחס זה מגביר את תחושות הזרות, הניכור וחוסר האמון (תחושה שלאחרים לא אכפת), ואלו דוחפות להחמרת החרדה והעיסוק במחלות, וחוזר חלילה.
איך מטפלים בהיפוכונדריה?
הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי מתמקד בהגמשת העמדות והאמונות הגלויות שנוגעות למחלות, ובאימוץ תפיסות גמישות יותר כלפי אותות גופניים. לעומת זאת הטיפול במודל הבינאישי או בגישה פסיכו-דינאמית מתייחס למחשבות מורכבות יותר שמתקיימות מתחת לפני השטח במעין ג'יבריש פנימי. הוא ישאף לנסח חלק מהמחשבות הללו כדי שאפשר יהיה לשאת ולעבד אותן, ובדרך זו לסייע להפחתת העיסוק בדאגות מוגזמות.
שאלות נוספות על היפוכונדריה ופחד ממחלות:
