הפרעת אישיות גבולית מאופיינת בחיים של שינויים מהירים ותכופים ברגשות, מחשבות והתנהגויות. זוהי הפרעה מאוד הטרוגנית, שעשויה להתבטא באופנים שונים בכל אדם, ולמרות זאת ניתן לתאר כמאפיינים מרכזיים קשיים בניהול רגשות ובשליטה על תגובות.
תסמינים להפרעת אישיות גבולית
רשימה מפורטת של תסמינים ניתן לקרוא כאן. בשורות הבאות נתייחס למכנה המשותף ביניהם.
הפרעת אישיות גבולית ניכרת בתחושות קיצוניות, ובטלטלות בין קצוות מנוגדים. למשל בין תחושות נפלאות של אהבה וגאווה לבין זעם, השפלה וייאוש, בין תחושות של כוח ועוצמה לחוסר אונים ולדחייה עצמית, בין ראיית אנשים אחרים כנפלאים לביזוי ולזעם כלפיהם וכו'. תנועות אלו בין קצוות מבטאות קשיים בוויסות רגשי (קושי לנהל רגשות, למשל להירגע כשחווים מתח) וראיית דברים כקיצוניים ובינאריים. במונח "בינאריים" הכווונה לקושי בראיית אנשים ומצבים כמורכבים. במקום מורכבות נמצא "או-או". למשל, במקום ראיית בן הזוג או ההורה כאדם מורכב, שיש לו חוזקות וחולשות, שיש בו רגשות מגוונים כגון אהבה וכאב, הוא נראה כמלאך או כמפלצת. כאדם שהוא רק אוהב ונאהב או רק שונא ושנוא. הקושי בהחזקת מורכבות הוא שעומד בבסיס הקושי לווסת רגשות. שהרי אם מצבים ואנשים (כולל אני עצמי) נצבעים בצבע שחור בלבד, קשה להתנחם וקשה להירגע.
מה בעייתי באישיות גבולית?
הקושי המרכזי הוא סבל מתמשך של בעל האישיות הגבולית והקרובים לו. הסבל נובע מהיעדר משענת פנימית ולחוויות כאוטיות.
הפרט לפעמים יודע מה הוא מרגיש כרגע, והרגע הזה הוא הכל. אין "אתמול הרגשתי אחרת ואולי עוד מעט גם כן ארגיש אחרת" אלא רגשות עזים שמשתלטים על כל הזיכרונות והאפשרויות האחרות. רגשות עזים ובלתי יציבים קשים מאוד להכלה ולהרגעה, והתוצאה היא סערה שקשה לראות מעבר לה. המערבולת הפנימית שאין לה משמעות עקבית ונקודת עיגון נחווית לפעמים כריקנות, כבדידות נוראה וחוסר תחושה, וחוויה זו עלולה לגרור לפגיעות בגוף כדרך להשגת תחושה וכאמצעי נואש של קריאה לעזרה.
מה קורה לבעלי אישיות גבולית?
התוהו ובוהו הפנימי פוגע באופן בלתי נמנע בכל מערכות החיים, ובפרט ביחסים בין-אישיים. אלו שנוגעים לזוגיות, משפחה, חברה ועבודה. קשה לשמור על יחסים זוגיים טובים בתנאים של טלטלות רגשיות, דימוי עצמי פגיע וחרדה עד אימה מנטישה. קשה להחזיק בעבודה יציבה כשההתנהגות מלווה בהתפרצויות והיחסים רוויי משברים. לכל אלו נוספת התנהגות אימפולסיבית שמתבטאת בשיעור עצום (40%-90%) של התנהגויות אובדניות, התאבדויות בפועל ופגיעות עצמיות בקרב בעלי אישיות גבולית.
יש לזכור שהסבל הוא גם מנת חלקם של כל הקרובים. הורים, בני-זוג וילדים הם הנפגעים העיקריים. הם מתמודדים עם התנהגויות קיצוניות ובלתי צפויות, ולעתים קרובות עם פחד מתמיד מהתפרצויות זעם ומהסכנות להן נתון יקירם. הורים וקרובים רבים מתארים זאת כחיים בכאוס נפשי ולפעמים בטרור נפשי מתמשך. המונח "טרור" אינו מכוון לכך שהאדם עצמו מפעיל באופן רצוני טרור, אלא לכך שהפחד מהתפרצויות ומהסערות הנפשיות גורם לאנשים בסביבתו להיזהר, "ללכת על ביצים", לחשוש מהמשבר הבא ולחיות במעין מצור פיסי ונפשי.
הפרעת אישיות גבולית והורות
מגוון מחקרים מאפשרים לנסח כמה קשיים מרכזיים שחווים הורים עם אישיות גבולית וילדיהם:
- קושי להיענות לילד באופן אמפתי – הורים עם אישיות גבולית עשויים להיות מוצפים ברגשותיהם שלהם, ובהחזקה בתנאים של טלטלות רגשיות, מה שפוגע בפניוּת שלהם להבנת עולמו הרגשי של ילדם ולאספקת בסיס בטוח שיאפשר לילד לווסת את רגשותיו ולחציו. לכן ילדים להורים עם אישיות גבולית נאלצים לבחור בין שתי חלופות בעייתיות: להתרחק מההורה ולהירגע בכוחות עצמו, או להיכנס לטלטלה רגשית עזה שתעורר איזו שהיא תשומת לב של ההורה אליו.
- קושי בהחזקת סביבה יציבה – מכיוון שעולמם של הורים עם אישיות גבולית אינו יציב, נוצר קושי בהחזקת סביבה יציבה עבור ילדם. ב"סביבה יציבה" הכוונה היא הן לסביבה רגשית יציבה והן לסביבה פיסית יציבה. לדוגמה, אֵם עם אישיות גבולית שנעה תדיר בין ביטויי אהבה עזה לילד לבין עוינות ודחיה כלפיו, או בין שמחה לזעם, מונעת ממנו סביבה מחזיקה יציבה. באופן דומה, אם שמביאה לביתה כל בן זוג שזה עתה הכירה, לפני שהספיק להתבסס בינה לבין בן הזוג קשר המשכי אמיתי, גם כן יוצרת סביבה רגשית וחברתית חסרת יציבות, ובאופן דומה נוכל לחשוב על הורה שמתוך צרכיו ולחציו מתקשה לספק לילדו שגרה יציבה של ארוחות, זמני הכנת שיעורים וטקסי הרדמה.
- קושי בשמירה על גבולות בין-אישיים – אישיות גבולית כשמה כן היא, ואחד הקשיים המרכזיים הוא בהחזקת גבולות בין פנים לחוץ, בין אני לאחר ובהורות – בין הורה לילדו. הורים עם אישיות גבולית עלולים לדבר עם ילדיהם כאילו אין בינם לבין הילד פערי גיל ודורות. למשל, הם עלולים לשתף את הילד בחוויותיהם המיניות והזוגיות, בתסכולים מהעבודה ומחיי החברה, ולהתייחס לילד כאילו הוא צריך לספק את צרכיהם ולהרגיע אותם. לדוגמה אביא אישה שסיפרה שאימה שלה הייתה מתמוגגת מאברי המין של ילדתה בת ה-10, ואומרת לה איך עליה להשתמש בהם מול גברים שתכיר בעתיד. לא תמיד היעדר הגבולות כל כך קיצוני, אך מטבע הדברים הורה עם אישיות גבולית יתקשה לשמור על גבולות סבירים ביחסיו עם ילדיו, ויתקשה גם להציב להם גבולות של סדר יום, של צורת דיבור והתנהגות ועוד.
- העברת מודל בעייתי של התנהגויות – הורה עם אישיות גבולית מתקשה להחזיק במודל תקין להתנהלות ולוויסות עצמי. הורה כזה עלול להעביר לילדו מודלים של יחסים לא יציבים, של נתקים בחשיבה ובזיכרון, של חשיבה דיכוטומית (ראיית דברים כ"שחור ולבן" ולא כמורכבים), של התנהגות אימפולסיבית ושל דרכי התמודדות בעייתיות עם לחצים.
- קושי בהחזקת סביבה בטוחה – לעתים קרובות, הורים עם אישיות גבולית מחזיקים סביבה שיש בה אלימות פיסית, נפשית ו/או מינית מצד ההורה עצמו או מצד בן או בת זוגו. לפעמים ההורה, מתוך טראומות שלו עצמו, מונע מהילד הגנה של מוסדות בריאות ורווחה.
- הערכה עצמית הורית חלשה – הורה עם אישיות גבולית לרוב חש עצמו הורה פגום במובנים רבים. הוא עלול לחשוש מפניות לגורמי חינוך, בריאות או רווחה, שמא אלו יראו את החלקים הבעייתיים בבית וייקחו ממנו את ילדם. הוא מעביר גם לילד עצמו את ספקותיו העצמיים ("לא מגיע לך אמא כמוני"), מה שלעתים קרובות יתורגם ע"י הילד לספקות שלו עצמו לגבי היותו ילד ראוי לאהבה ולטיפול. שהרי הילד כמעט תמיד יעדיף, כל עוד אפשרי לו, לראות את עצמו כאשם בקשייו מאשר להאשים את הוריו בכך.
גורמים להפרעת אישיות גבולית
במאמר נפרד (ראו כאן), תיארתי כמה גורמים להתפתחות של הפרעת אישיות גבולית. מה שאוסיף במסגרת זו הוא שהגישה הרווחת לגבי הגורמים מתבוננת בשילוב של נתונים ביולוגיים עם תנאים סביבתיים. הגורמים הביולוגיים הם אלו שאחראיים על רגישות או תגובתיות גבוהים יחסית, ואולם, כשהבית מעניק סביבה רגועה ואיתנה, ילד עם רגישות מולדת לתגובתיות לרוב יוכל לקבל החזקה והכלה נאותים, ולא יפתח הפרעות אישיות מכל סוג. ואולם, אם ילד עם נטיה לתגובתיות ולעוצמות רגשיות יחווה סביבה שאינה מתאימה, זהו מפגש שעלול להוביל לסבל רב ולהתפתחות של אישיות גבולית. המאפיינים הסביבתיים שמזוהים לרוב עם אישיות גבולית כוללים טראומות מכל ס
וג ופגיעות חמורות ביחסים עם ההורים. למשל, הורה שנתפס בו זמנית כבטוח ונחשק אך גם כפוגע ומזניח, מה שמוביל לטלטלה מתמשכת בין נטייה להתרחק מיחסים לבין הזדקקות אינסופית להם. עוד בולטת השפעתם של הורים שאינם מתקפים את חווית הילד. למשל, כשהילד נסער הם אומרים: "לא קרה שום דבר ותפסיק לעשות דרמה", וכשהילדה מספרת על מצוקה בגן או בבית הספר הם מעוררים מהומות או לחליפין מאשימים את הילד במה שחווה.
טיפול אישי ומערכתי
עם כל אלו קשה מאוד להתמודד לבד. הן מי שנושא את ההפרעה והן קרוביו זקוקים לעזרה ולהכוונה. הטיפולים המוצעים כיום בתחום זה מגוונים ומפותחים, והם כוללים פסיכותרפיה דינאמית, טיפול דיאלקטי (DBT) ולימוד מיומנויות חיים. חשוב ביותר להשתמש בכל טיפול שמסייע לבניית עוגן פנימי יציב ולהרגעת המערכת הנפשית והמשפחתית.
שאלות נוספות על הפרעת אישיות גבולית:
הסובלים ממנה מתקשים לקבל החלטות קטנות וגדולות, ומבקשים מאחרים לקבלן עבורם ואף ליזום ולפעול עבורם. הם תופסים עצמם כחלשים ובלתי כשירים וכתלויים באופן קיצוני באחרים. החשש להיות לבד עלול להביאם להסכים להחלטות של אחרים גם אם אינן טובות ואף מזיקות להם. מצבים אלו נעשים קשים ואף מסוכנים כאשר אדם תלותי נשען על אדם עם צרכים סדיסטיים, המנצל את מצב התלות להתעללות.
ת מעוררות אשמה כלפי הנפטר. לפעמים מדובר במשאלות מוות לא מודעות (אך מאוד נפוצות) או במועקה שנחוותה במחיצתו, לפעמים בכך שלא התאפשרה פרידה משמעותית. עלולה להתעורר גם קנאה (מודעת או לא) בשל המקום שהנפטר תופס בליבם של בני המשפחה, ואשמה על כך שהחיים נמשכים כסדרם.
