חודש: ינואר 2015

טראומה נפשית מתרחשת כאשר אירוע קשה מחולל שבר בדימוי העצמי ובתפיסות העולם ופוגע ביכולת להשתמש במנגנוני החשיבה והרגש שפותחו. האירוע יכול להיות פנימי או חיצוני, פתאומי או מתמשך, והוא יכול להיראות כבד משקל (כמו תאונה קשה) או פעוט (עימות בעבודה).  מה שמגדיר טראומה אינו האירוע עצמו אלא השפעתו. כשהאירוע נראה פעוט אך השפעתו עוצמתית, עולה האפשרות שהוא מחייה טראומה קודמת שאינה מעובדת. טראומה זו לעתים אינה מודעת.

השפעתה של טראומה

כדי להבין את השפעתה של חוויה טראומטית, אפשר לדמות רעידת אדמה. רעידת אדמה ממוטטת בניינים וזורעת הרס. הרס מזמין בחירה בין שתי אפשרויות: חיים בתוך החורבות או יציאה מההריסות  ובנייה של מבנה חזק מקודמו.

מהי צמיחה פוסט-טראומטית?

לעתים קרובות אנשים שחוו אסון מספרים על תפנית חיובית בחייהם. הם מעריכים יותר את החיים, בונים סדרי עדיפות חדשים, משקיעים יותר מבעבר ביחסים קרובים, מגלים כוחות שלא ידעו על קיומם וחווים התפתחות רוחנית, רגשית או אינטלקטואלית.

מה מאפשר צמיחה מתוך טראומה?

לטראומה ישנם שני מאפיינים חשובים:

1. היא מהווה נקודת אל-חזור, שמפרידה בין "לפני" ל"אחרי". מטרות שהתאימו בעבר עשויות להתברר כבלתי רלוונטיות עכשיו. סדרי עדיפויות שהתאימו פעם אינם הולמים את המציאות החדשה. שבירה זו מזמנת נטישה של הטייסים האוטומטיים ועריכת בחירות חיים חדשות.
2. עיבוד הטראומה הוא תהליך שמפגיש רגש ומחשבה. מפגש זה תורם ללמידה חזקה במיוחד שאינה שכיחה בנסיבות אחרות.

איך טיפול מעודד צמיחה מתוך טראומה?

כתיבה, דיבור, תמיכה חברתית מקרובים וזרים וטיפול נפשי – כל אלו מסייעים לפרט לבנות סיפור אישי (נרטיב) של החוויה הטראומטית וההתמודדות עימה. חשוב להבין שלא האירוע עצמו הוא שמוביל לצמיחה או להרס, אלא חוויית ההתמודדות עימו. לכן, ככל שהתהליך יאפשר גילוי ובנייה של כוחות פנימיים, כך ייבנו חיים יצירתיים, משמעותיים ומהנים.

 לקריאה נוספת:

• טיפול בטראומה מינית 
• התמודדות עם טראומה

טראומה היא זעזוע נפשי רב עוצמה. היא נגרמת מחשיפה לאירוע חד פעמי או מתמשך שמסכן את שלומו הנפשי או הפיסי של הפרט. טראומה אינה מצב נדיר. למעשה, מרבית האנשים נחשפים במהלך חייהם לאירועים בעלי פוטנציאל טראומטי. אירועים בולטים מסוג זה הם אובדן אדם קרוב, אסון טבע, אונס, פיגוע, תאונה, מצב קרב, תקיפה אלימה, התעללות פיסית או נפשית, מחלה או פציעה קשה, פיטורים, לידה שהסתבכה ועוד. לאלו מצטרפים אירועים פחות בולטים כגון השפלה מתמשכת מדמויות סמכות או בן/בת זוג ותהליכים נפשיים קשים.

איך מתמודדים עם טראומה?

בעבר רווחה בקרב חוקרים ומטפלים הבחנה בין התמודדות אפקטיבית להתמודדות לא אפקטיבית עם טראומה.

התנהגויות שנחשבו לאפקטיביות כללו עיבוד פעיל של האירוע, שימוש בתמיכה מקרובים ומאנשי מקצוע וניסיונות לפתור באופן אקטיבי בעיות הנקשרות לאירוע. למשל, נפגעי תקיפה יכולים להשתתף (עם התוקף) בתהליך שנקרא צדק מאחה, להצטרף לקבוצות תמיכה ולהתנדב במרכזי תמיכה לנפגעי אלימות. כמו-כן הם יכולים להתמודד בעזרת כתיבה, הרצאות, אמנות וטיפול נפשי.

התנהגויות שנחשבו בלתי אפקטיביות כללו הימנעות ממגע עם הטראומה, כולל הכחשה והדחקה, או "בן הדוד" שלהן, שהוא עיסוק אובססיבי-מעגלי במחשבות מייסרות של חרטה, אשמה או מחשבות מסוג "אילו זה לא היה קורה".

היום חלוקה זו נחשבת צרה ופשטנית, וההנחה הבסיסית היא שהתמודדות אפקטיבית היא זו שמתאימה למאפייני האדם והמצב. למשל, מחשבות אופטימיות מסייעות במצבים בהם לאדם ישנה שליטה באירועים, והן פחות מועילות כאשר הוא חסר השפעה. זאת ועוד – אין ספק שחלק מהאנשים מרוויחים מהדחקה בעוד שאחרים מרוויחים מעיבוד החוויה. למשל, חלק מניצולי השואה שיקמו את חייהם בזכות יכולתם להדחיק חוויות ולא לעסוק בהן באופן אקטיבי, בעוד אחרים עשו זאת בעזרת דיבור, כתיבה או אמנות.

התמודדות גמישה

התמודדות אפקטיבית עם טראומה מותנית בגמישות הפרט, וביכולתו לעבור בין סוגים שונים של התמודדויות בהתאם למצבים משתנים בעצמו ובסביבתו. נראה שהיכולת לעבור בין התמודדות פעילה לסבילה ובין ערוצים שונים של חשיבה ועשייה מהווה את אחד הגורמים הקריטיים ביותר להתגברות על הטראומה ולאפשרות לשינוי חיובי באישיות ובניהול החיים.

דיכאון הוא מצב מתמשך של רגשות שליליים כלפי העצמי, מצב רוח ירוד ואובדן חיוניות. הוא מתבטא בהתדרדרות משמעותית של התנהגויות, מחשבות ורגשות. אנשים במצב זה חווים עייפות, כובד, חוסר או עודף תיאבון, עצבות, חוסר מוטיבציה, ריקנות, ייאוש, אדישות, ביקורת עצמית וביטול עצמי, פגיעה בזיכרון, בריכוז ובחשיבה ומאפיינים נוספים של צמצום החשיבה והרגש. מצב הרוח ירוד ללא קשר להתרחשויות המציאותיות. אירועים נחמדים אינם תורמים למצב הרוח, ותקלות פעוטות עשויות להיתפס כאסונות נוראים. לפעמים מתפתחים אדישות, אפתיות וחוסר עניין קיצוני.

דיכאון הוא מצב זמני או קבוע?

דיכאון קליני הוא לרוב זמני. הוא מתפתח בהדרגה או בפתאומיות בתקופה כלשהי, לפעמים ללא סיבה נראית לעין, והוא מסתיים באופן טבעי או בעזרת טיפול נפשי ו/או תרופתי. במקרים מעטים הטיפולים הקונבנציונאליים אינם מועילים, ויש צורך בטיפולים אחרים, לפעמים תחת אשפוז. אשפוז נדרש כאשר האדם נעשה מסוכן לעצמו או לאחרים (לרוב רק לעצמו) וכאשר הדיכאון מוערך כחמור ועמיד במיוחד.

חשוב להבחין בין דיכאון קליני שמתפרץ ומסתיים בכל שלב בחיים לבין אישיות דיכאונית ש"תמיד הייתה שם". המונח "אישיות דיכאונית" מתאר אנשים שפיתחו נטייה יציבה ומתמשכת להלך רוח קודר, פסימי ודאגני. אנשים אלו לרוב מופנמים, מתבודדים, חסרי שמחת חיים ובעלי ביקורת עצמית מופרזת.

לצורך המחשת ההבדל בין שני סוגי הדיכאון, אדם שסובל מדיכאון מבקש להשיב לעצמו את חייו הקודמים. הדיכאון תקף אותו, והוא מבקש לסלקו. לעומת זאת אדם בעל אישיות דיכאונית אינו מכיר חיים אחרים, והוא מבקש לברוא אותם יש מאין .

איך מטפלים בדיכאון?

כאמור, במרבית המקרים מוצע טיפול בשיחות (פסיכותרפיה), עם או בלי עזרה תרופתית. הנחת המוצא היא שהאדם סובל ממחשבות מעגליות, סגורות ונוקשות. מחשבות אלו הן רומינטיביות באופיין. הן מתקיימות כטקס מענה ולא כתהליך של התפתחות, למידה והנעה. זוהי העלאת גירה נפשית. לדוגמה, מחשבה חזרתית על כך ש"אני כישלון", "אין מה לאהוב בי" או "פספסתי את כל ההזדמנויות בחיי". המחשבות הדיכאוניות תוקפות ומענישות את העצמי באופן חסר רחמים וחסר תועלת.

טיפול פסיכולוגי מכוון לתקיעת "טריז" בטקס זה, ופתיחת אפשרויות לזרימה טובה ומגוונת יותר של תחושות, רגשות ומחשבות. האדם ששרוי בדיכאון מקיים לרוב קשרים מועטים ודלים עם אחרים, אם מפני שאין לו כוחות להשקיע בקשרים, ואם מפני שהלך רוחו מרחיק ממנו את יקיריו. הטיפול מזמין לקשר אינטימי ומשמעותי, שפותח פתח לקשרים קרובים, מזינים ובריאים יותר גם בעולם האמיתי.

דיכאון אחרי לידה הוא הפרעה שכיחה מאוד באימהות ובאבות. הטיפול בו מותנה בהבנת הגורמים לדיכאון שהבולטים ביניהם הם שינויים הורמונאליים ומתחים נפשיים.

שינויים הורמונאליים 
שינויים הורמונאליים מתרחשים במהלך ההיריון ולאחר הלידה. ואולם, הם מתקיימים גם באלו שאינם מפתחים דיכאון. יתכן שהגורם המרכזי בהקשר זה הוא רגישות לשינויים הורמונאליים. רגישות זו מוכרת בנשים שסובלות ממצבי רוח לפני מחזור או בעת שימוש בגלולות למניעת היריון ויתכן שהיא מקושרת גם לדיכאון לאחר לידה.

מתחים נפשיים 
הפסיכיאטר לורנס בלום תיאר שלושה קונפליקטים מרכזיים עימם מתמודדות נשים לאחר לידה: קונפליקט התלות, קונפליקט הכעס וקונפליקט האימהות.

1. קונפליקט התלות– כדי שהאם תוכל לטפל כראוי בתינוקה, עליה לחוש שצרכיה שלה מטופלים. כל אדם זקוק לטיפול ודאגה, אך החברה מתייחסת להזדקקות זו כילדותית, ותובעת מאנשים בוגרים להסתדר בכוחות עצמם. נשים שתובעות מעצמן לדאוג לכל (לבית, לבעל, לילדים ולעבודה) ואינן מכירות בצורך שלהן עצמן בעזרה ותמיכה פגיעות במיוחד לדיכאון לאחר לידה.
2. קונפליקט הכעס– בחודשים שלאחר הלידה האֵם עשויה לחוש כעסים טבעיים. למשל כעס על בעל שממשיך את שגרת חייו בזמן שהאם מוקדשת לתינוקה. אחד הכעסים הבלתי נסבלים הוא הכעס (שלרוב אינו מודע) על התינוק, שתביעותיו מכניסות תוהו ובוהו לחיי האם והמשפחה. גם האב עשוי לפתח כעס על התינוק שגזל ממנו את תשומת ליבה של האֵם. אם האֵם או האב סובלניים לכעסיהם, הם יכולים להתגבר עליהם. אך אם הם חשים אשמה ובושה על מחשבותיהם, מצבם קשה יותר. במקרים אלו עלולות להתפתח מחשבות אובססיביות על סכנות לתינוק ועל פגיעה בו. חשוב לציין שפגיעה אמיתית בתינוק היא נדירה ביותר. אך המחשבות מייסרות ומפחידות.
3. קונפליקט האימהות – נשים רבות החוות דיכאון לאחר לידה מתארות יחסים בעייתיים עם אימהותיהן שלהן. חלקן נושאות תחושה שהן עצמן לא זכו לטיפול אימהי מיטיב, והן נדרו שלא לחזור על כך עם ילדיהן. התמודדותן של נשים אלו עם דימויים מופנמים של אימהוּת לקויה עלולה לערער את ההגנות והמשענות ולסלול נתיב לדיכאון.

טיפול נפשי בהורים הסובלים מדיכאון לאחר לידה יוצר תנאים שמזמינים לקבלה והכרה של המחשבות, הרגשות והקונפליקטים, ולהשגת בשלות להורות יציבה ומיטיבה.

לקריאה נוספת על דיכאון אחרי לידה

• טיפול בדיכאון אחרי לידה
• דיכאון אחרי לידה אצל גברים
• חרדות אחרי לידה
• חרדות בהיריון

דיכאון הוא הופעה מתמשכת (מעל שבועיים) של מצב רוח ירוד או אובדן עניין והנאה. באדם בריא מצב הרוח בדרך כלל משתנה בהתאם לאירועי יום-יום ולאחר מכן הוא חוזר לסטנדרט האופייני לו. בדיכאון, לעומת זאת, מצב הרוח אינו מגיב לאירועים אלא נותר נמוך למשך רוב או כל שעות היום. בנוסף לכך, בדיכאון מופיעים לפחות חלק מהסימפטומים הבאים:

1. שינויים משמעותיים בכמות השינה (חוסר או עודף שינה)
2. שינויים משמעותיים באכילה (אוכלים הרבה פחות או הרבה יותר מהרגיל) שלרוב מתבטאים באובדן או עלייה מהירה במשקל
3. רגשות שליליים כלפי עצמי, כולל תחושות בושה ואשמה וחוסר ערך ("אני לא שווה כלום"; "אני הורס כל דבר"; "אי אפשר לאהוב אדם כמוני")
4. תחושה ששום דבר לא מהנה
5. עייפות וחוסר אנרגיה, לפעמים עד כדי קושי לקום מהמיטה ולבצע פעילויות שגרתיות כגון מקלחת, גילוח או הכנת ארוחה
6. חוסר ריכוז, חשיבה לא בהירה
7. רצון למות, מחשבות על מוות ועל התאבדות ולעתים ניסיון להתאבד

האם ישנן עוצמות שונות של דיכאון?
כן. דיכאון יכול להתקיים בדרגות חומרה שונות. זאת ועוד, כאשר רק מעט מן הסימפטומים הללו קיימים למשך זמן ארוך (שנתיים ומעלה), מדובר כנראה בבן-דוד של דיכאון, ששמו דיסטימיה. האבחנה ביניהם אינה קריטית, מפני שבשניהם מדובר בפגיעה משמעותית באיכות החיים בכלל, ובתפקוד התעסוקתי, המשפחתי או החברתי בפרט.

האם דיכאון יכול לחלוף לבד?

לפעמים דיכאון חולף מעצמו ללא כל עזרה, כמו ווירוס שהגוף מתגבר עליה בעזרת המערכת החיסונית. ואולם, כאשר הכוחות הטבעיים אינם מספקים כדאי לפנות לעזרה מקצועית. פסיכותרפיה מציעה עזרה באמצעות שיחות, ופסיכיאטריה מציעה עזרה בתרופות. אפשר לבחור בין האפשרויות הללו או לשלבן. העיקר הוא לא לתת לסבל להשתלט על החיים ולחרב אותם.

מחשבות אובדניות הן מחשבות שעוסקות ברצון ותקווה למות ובאפשרות לבצע פעולה שתגרום למוות. כשמדברים על מחשבות אובדניות לא מתכוונים למחשבות היפותטיות על העתיד הרחוק (למשל מחשבה על כך שבתנאי מחלה מסוימת עדיף לא לחיות) אלא למחשבות הנובעות ממצוקה בלתי נסבלת בהווה.

האם אנשים שחושבים על התאבדות מנסים להתאבד?
לרוב לא. יצר החיים חזק, ומרבית האנשים יימנעו מניסיונות אובדניים גם אם הם מאוד סובלים. ההימנעות נובעת ממגוון סיבות, וביניהן דאגה לאנשים קרובים ("לא אעשה את זה לילדיי"), רתיעה ממעשה כה אלים, היעדר נגישות לצורת התאבדות מתאימה, הבנה שלצד הרצון למות יש גם רצון לחיות ועוד. בנוסף, אצל אנשים רבים המחשבות האובדניות משמשות להשגת שליטה ונחמה, ודי להם בידיעה שהאפשרות לסיום החיים קיימת.

אם כך, צריך לטפל באדם שיש לו מחשבות אובדניות?
בהחלט כן, וזאת משתי סיבות:

1. מחשבות אובדניות הן עדיין גורם סיכון מרכזי לניסיונות התאבדות. התאבדות מזוהה כיום כאחד מגורמי המוות השכיחים ביותר וכגורם השני והשלישי בקרב בני נוער וצעירים בהתאמה. שיעור מקרי המוות מהתאבדות עולה כיום על אלו הנגרמים מרציחות ומלחמות גם יחד.
2. מחשבות אובדניות מעידות על כאב נפשי בלתי נסבל. כאב נפשי הוא כאב שאי אפשר להסביר במלים. זאת להבדיל מסבל נפשי, שניתן לחשוב עליו, לנסח אותו ולעבדו. הכאב הנפשי אינו ניתן לעיכול, ולעתים התאבדות נראית כדרך היחידה לברוח ממנו או לנצחו.

מטרת הטיפול היא לתקשר את הכאב ולהפכו למשהו שניתן לנסח, לעבד, ודרך כך לשאת. כאשר הכאב ניתן להכלה הוא אינו משתלט על החיים אלא מהווה מרכיב בתוכם, לצד מרכיבים אחרים דוגמת הנאה, עבודה, אהבה ויצירה.

דיכאון אחרי לידה הוא סוג שכיח של דיכאון שפורץ בנשים ובגברים בהריון ובשנה שלאחר הלידה. חשוב להבחין בין דיכאון לבין דכדוך אחרי לידה הנקרא באנגלית baby blue. הדכדוך מופיע בימים שלאחר הלידה, ולרוב חולף מעצמו בתוך שבועיים-שלושה. לעומת זאת דיכאון  מופיע בדר"כ שבועות או חודשים לאחר הלידה, והוא כולל חלק מהסימפטומים הבאים: עצבות, עצבנות, בכי, קשיי שינה או עודף שינה, תיאבון ירוד, ביקורת והאשמה עצמית, חרדה, מחשבות אובססיביות, בחלקן על סכנות לתינוק או פגיעה בו ומחשבות אובדניות.

מי בסיכון לדיכאון לאחר לידה?
כולם: גברים ונשים מכל הגילאים והקבוצות. ואולם, דיכאון זה שכיח במיוחד בקרב אימהות צעירות, באלו שיש להן ילדים נוספים, כאשר הזוגיות אינה חמה ותומכת ובאנשים שסבלו מדיכאון בעבר. הדיכאון בגברים שכיח במיוחד כאשר נשותיהם סובלות מדיכאון לאחר לידה.

הדיכאון יכול לחלוף מעצמו?
כן. בעיקר כאשר ניתנת תמיכה מבן או בת הזוג ומהסביבה הקרובה. תמיכה רגשית ומעשית עשויה להיות קריטית, ולהשפיע באופן דרמטי על הקשר הזוגי וההורי ועל התפתחות התינוק בהמשך.

כשהדיכאון נמשך צריך טיפול?
כן. במקרה כזה  הכרחי לפנות לטיפול נפשי או תרופתי. אמנם כמעט תמיד הורים בדיכאון אינם מסכנים את ילדיהם, אך דיכאון מתמשך עלול לפגוע בבריאותו של ההורה, בקשר בינו לבין התינוק ובהתפתחותו התקינה של התינוק, ולכן חיוני לפנות לטיפול.

איך הטיפול עוזר?
בכמה דרכים. בזמן שהחברה מצפה מהורים להיות מאושרים לאחר לידת תינוקם, טיפול הוא מקום בו יש לגיטימציה לדיכאון, חרדה, למחשבות "לא מקובלות" ולתחושות מבלבלות. המטפל אינו מופתע מהדיכאון אלא מזמין את האם או האב להתמודדות כנה עם המצב ובמידת הצורך לקבלת עצה והכוונה. הטיפול מאפשר מגע עם משאלות, חרדות, התלבטויות ומחשבות. המטפל מזמין את ההורה להכיר את מחשבותיו ורגשותיו ולקבלם, ובדרך זו להתחזק ולהתמודד בצורה מוצלחת יותר עם אתגרי חייו כהורה וכאדם.

לקריאה נוספת על דיכאון אחרי לידה

• מה גורם לדיכאון אחרי לידה?
• דיכאון אחרי לידה אצל גברים
• חרדות אחרי לידה
• חרדות בהיריון

דיכאון הוא הפרעה נפשית נפוצה, המתבטאת בקיומם המתמשך (שבועיים ומעלה) של מגוון סימפטומים. ביניהם שינוי משמעותי באכילה ובשינה, עייפות ותחושת כובד, עצב, ייאוש ואובדן מוטיבציה, אי יכולת ליהנות ממה שהיה מהנה בעבר, ירידה בחשק המיני, הסתגרות, חשיבה קודרת, ערך עצמי נמוך ועוד. רשימת הסימפטומים ארוכה, ולרוב מופיעים חלק מהם. דיכאון גורם לסבל כה עז, עד שהוא עלול להוביל למחשבות והתנהגויות אובדניות, ונמצא כגורם השכיח ביותר להתאבדויות.

איך חושבים בדיכאון?
כשאדם שרוי בדיכאון משתנים אופני החשיבה שלו. החשיבה נעשית צרה וחד-גונית. הכל שחור ושלילי. בנוסף, אדם השרוי בדיכאון נוטה לפרש אירועים שליליים כנובעים מיכולותיו הירודות, ולחשוב על עצמו כחסר ערך וחסר תקווה. חשיבה כזו מובילה לתחושות של אשמה, בושה וייאוש.

איך מתמודדים עם דיכאון?
נהוג להבחין בין שני סוגי התמודדות עם מצוקות:

1. התמודדות ממוקדת בעיה – כרוכה בהגדרת הבעיה וחיפוש אסטרטגיות חלופיות לפתרונה. זוהי התמודדות שמכוונת לשינוי פנימי וחיצוני של הבעיה.
2. התמודדות ממוקדת רגש – עוסקת בהפחתת הרגשות השליליים מבלי לשנות את המצב עצמו. למשל שינה מרובה, הכחשה, שתייה, קניות, מדיטציה, תפילה וכו'.

התמודדות ממוקדת בעיה היא אקטיבית מטבעה, ועשויה להעניק תחושה של שליטה ומסוגלות, בעיקר כאשר הפרט מצליח לשנות גורמים בעצמו ובסביבה ולהקל על מצוקותיו. התמודדות ממוקדת רגש עשויה לסייע, אך עלולה גם להחמיר את המצב. למשל, כשאדם מכחיש את בעיותיו הוא משיג הקלה רגשית, לעתים במחיר הנצחה ואף החמרה של בעיותיו.

איך טיפול  מסייע בדיכאון?
לעתים קרובות, עצם הפנייה וההגעה לטיפול מייצרים אפקט מרגיע, שנובע מכך שהפרט מכיר בבעייתו ומוצא דרך לקבלת עזרה. בהמשך, השיחות מסייעות להבהרה, הבנה וחיבור רגשי המאפשר בניית כוחות ומשענות ושיפור של כישורי ההתמודדות.

דיכאון לאחר לידה הוא הפרעה במצב הרוח שמתרחשת באמהות ואבות בתקופת ההיריון ובחודשים שלאחר הלידה. הוא מתרחש ב-5%-25% מהלידות (הסטטיסטיקה עשויה להשתנות ממדגם אחד לשני), ומתבטא בסימפטומים של דיכאון וחרדה. בין הסימפטומים השכיחים: חרדה כללית, התקפי פאניקה, עצב, ייאוש, כעס, שינויים בשינה ובאכילה, התנהגות אובססיבית, אשמה, פחד להזיק לתינוק, עצבנות, פוביות, תחושת ריקנות, פגיעה בחשק המיני ועוד.

יש דיכאון אחרי לידה אצל גברים?
אנשים רבים חושבים שרק נשים סובלות מדיכאון לאחר לידה. זוהי טעות. בממוצע 10% מהאבות סובלים מבעיה זו, כאשר השיעור הגבוה ביותר הוא בלידת ילד ראשון. לרוב, המשבר מגיע לשיאו כ-3-6 חודשים לאחר הלידה, אך הוא יכול להופיע גם בהיריון עצמו ובמהלך השנה הראשונה.

מה גורם לדיכאון לאחר לידה?
כפי הנראה מדובר בשילוב של שינויים הורמונאליים, חברתיים ואישיים. בתקופת ההיריון ולאחר הלידה, לא רק אמהות אלא גם אבות חווים שינויים הורמונאליים, בעיקר בטסטוסטרון, אסטרוגן, קורטיזול, וזופרסין ופרולקטין.
גורמי סיכון נוספים הם לחץ מוגבר מהיות אב, חוסר שינה, תחושה של הישארות מחוץ לקשר אם-תינוק, חוסר בתמיכה חברתית ובתמיכת בת הזוג ושביעות רצון נמוכה מהזוגיות.
יצויין כי המנבא החזק ביותר לדיכאון של האב הוא דיכאון של האם. ההסבר לכך הוא שדיכאון לאחר לידה של האם מוביל לירידה בתמיכת האם באב ולפגיעה ביחסים הזוגיים, ושני אלו מחלישים את כושר ההתמודדות וההתאוששות של האב.

איך יוצאים מדיכאון לאחר לידה?
ככלל, ככל שהיחסים הזוגיים קרובים ותומכים, כך היציאה מהדיכאון מהירה וקלה יותר. ואולם, לעתים קרובות שני בני הזוג סובלים מדיכאון או חרדה, דבר הפוגע ביכולתם לתמוך זה בזה. במידה והסבל נמשך, מומלץ לפנות לקבלת הסברה, טיפול נפשי ובהתאם לצורך טיפול תרופתי.

לקריאה נוספת על דיכאון אחרי לידה

• טיפול בדיכאון אחרי לידה
• גורמים לדיכאון אחרי לידה
• חרדות אחרי לידה
• חרדות בהיריון

מצב הרוח הוא רגש כללי וזמני שנע בין חיובי לשלילי. רגש זה נוטה להשתנות בהשפעת אירועים חיצוניים ופנימיים. דוגמה לאירוע חיצוני הוא ציון נמוך במבחן או הרעה בתנאי העבודה. דוגמה לאירוע פנימי הוא שינויים הורמונאליים, מחלה, חוסר שינה ומחשבות מדכדכות.

מצב רוח יציב או משתנה?
מצב הרוח משתנה במהלך היום בתגובה לאירועים חולפים. ואולם, לכל אדם ישנה רמה בסיסית או אופיינית אליה מצב הרוח נוטה לחזור. נטיות אלו מושפעות מתכונות אישיות שהן עצמן מושפעות מגנטיקה ומחוויות שונות. זאת ועוד: אנשים שונים זה מזה ביציבות רגשותיהם ובמהירות חזרתם למצב הרוח הבסיסי. ישנם אנשים שאירועים שליליים מטלטלים אותם בעוצמה (והם נקראים: בעלי יציבות רגשית נמוכה) ויש שמגיבים אליהם בצורה רגועה יחסית (בעלי יציבות רגשית גבוהה).

איך אפשר לשפר את מצב הרוח הכללי?
כאמור, הנטייה לרגשות שליליים או חיוביים היא בחלקה גנטית, וניכרת גם בתינוקות וילדים. מודלים כמותיים מעריכים כי השפעת הגנטיקה על הבדלים באושר היא כ-50%. זוהי השפעה מרשימה, אך היא משאירה מקום לשני גורמים נוספים: נסיבות חיים ופעילות. מחקרים מראים שנסיבות חיים משפיעות רק במעט על רמת האושר ומצב הרוח היומיומי. מסתבר שעלייה בהכנסה וברמת החיים, מעבר לעיר או ארץ אחרת, ואפילו הקמת משפחה, הם בעלי השפעה חולפת בלבד על הרווחה הנפשית. עיקר ההשפעה היא במעורבות בפעילות שהיא בעלת ערך ומשמעות בעיני הפרט. פעילות זו תורמת לרמת האושר ככל שהיא מאפשרת חופש בחירה, שיפור בכישורים ומיומנויות ויחסים חברתיים משמעותיים.