שנה: 2015

  • התעללות מינית בילדוּת

    התעללות מינית בילדוּת היא כל מעשה של ניצול מיני של ילד ע"י אדם שמבוגר ממנו באופן משמעותי. הקריטריון הרשמי מדבר על ילדים לפני גיל הבגרות המינית שנוצלו בידי אנשים שהיו מבוגרים מהם ב-4-5 שנים או יותר. ואולם ברור כי גם ניצול מיני בגיל הנעורים ראוי להיכלל בדיון.

    כמה נפוצה ההתעללות המינית בילדים?

    לפי מחקר אמריקאי עדכני 8% מהגברים ו-20% מהנשים מדווחים שעברו התעללות מינית בילדותם. נהוג לראות כחמורות במיוחד פגיעות מתמשכות שבוצעו בידי דמות קרובה ואהובה על הילד, אך גם פגיעות אחרות עלולות להיות טראומטיות מאוד.

     

    איך התעללות מינית בילדוּת משפיעה בבגרות?

    בדרכים רבות ומגוונות. לרשימת ההשפעות השכיחות לחצו כאן. בולטת במיוחד השפעת ההתעללות בילדוּת על התפתחות האישיות. טראומות בבגרות לרוב מתרחשות לאחר שהנפגע פיתח כלים אפקטיביים להתמודדות. לעומת זאת התעללות בילדוּת פוגעת בתשתית להתפתחות האישיות וביכולת לבנות עולם פנימי קוהרנטי, שהוא הבסיס לזהות העצמית.התעללות מינית בילדות

    אפשר להתגבר על טראומה של התעללות מינית בילדות?

    כן. מחקרים הוכיחו שלא הטראומה המינית עצמה היא זו שפוגעת בהתפתחות, אלא זמינותה של סביבה קרובה תומכת. כשהילד מבטא את מחשבותיו ורגשותיו, הוא נחשף להיענות מתקפת או לא מתקפת. היענות מתקפת נותנת אמון במה שהילד מבטא ומסייעת לו להבין את חוויותיו ולהתמודד עימן. למשל, הורה שברגע המתאים אומר לילד: "אתה כועס כי…" או: "נבהלת כי חשבת שהלכתי". לעומת זאת סביבה לא מתקפת מגיבה לביטויי רגשות ומחשבות בהכחשה, התעלמות, ענישה, סילוף או ביטול.

    מחקרים העלו כי הגורם המשמעותי ביותר להתפתחות הפרעות אישיות כגון אישיות גבולית ואלקסיתימיה אינו עצם התרחשותה של התעללות מינית בילדוּת, אלא חשיפה לתגובות לא מתקפות, שהשאירו את הילד או הילדה עם תחושות קשות שהוא אינו יודע לזהות אותן ולסמוך עליהן. במקרים כאלו מפתחת מציאות פנימית כאוטית שעלולה להוביל למצוקות נפשיות קשות.

    טיפול בנפגעי התעללות מינית בילדות

    טיפול בבוגרים שחוו התעללות מינית בילדותם מבקש ליצור שיח שמאפשר ביטוי ועיבוד של רגשות ומחשבות. הטיפול לא בהכרח מתרכז בטראומה עצמה, אלא בפיתוח יכולת לזהות חוויות, לארגן ולעבד אותן. הוא מספק סביבה מתקפת שלעתים קרובות לא היתה זמינה בילדות, ושקיומה חיוני להתפתחות אישיות מסתגלת ואפקטיבית.

     

  • טיפול בטראומה מינית

    טראומה מינית היא פגיעה מינית שמזעזעת את אמונו הבסיסי של אדם בעצמו ובעולם. לפגיעות מיניות
    קשות ישנה כמעט תמיד השפעה טראומטית בשל טבען החודרני והאלים, ומכיוון שהפגיעה היא באבני הבניין של ייצוגי העצמי. לעתים קרובות מדובר באלימות מצד אנשים מוכרים ואף קרובים, שהנפגע היה זקוק לתמיכתם ואהבתם.

    טראומה מינית יכולה להיגרם מכל סוג של כפייה או השפלה מינית, לרבות תקיפה מינית, אונס, ניצול מיני של ילדים ובוגרים, גרימת כאב והחדרת עצמים לאברי המין, הפעלת לחץ או כפייה להשתתפות באורגיות או ל"חילופי זוגות", השפלה בזמן קיום יחסי מין ועוד. לעתים גם הטרדה מינית שלא התפתחה למעשים מיניים עלולה להתגלות כטראומטית.

    מהן השפעותיה של טראומה מינית?

    טראומה מינית עלולה להוביל למגוון עצום של מצוקות נפשיות, כולל התפתחות פחדים ופוביות (שיכולים לשאת אופי מיני או לא מיני), דיכאון, חרדה, הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD), בושה, אשמה, פגיעה בדימוי העצמהתקפי חרדהי, מחשבות פולשניות, נדודי שינה וביעותי לילה, קשיים ביחסים ובמיוחד ביחסים אינטימיים, פגיעה בתפקוד המיני ובחשק המיני והתנהגויות נסיגתיות אחרות.

    במקרים של פגיעות מיניות בילדות, ובמיוחד פגיעות מתמשכות, עלולים ל
    הופיע סימפטומים חמורים הכוללים פגיעות בזיכרון ובחשיבה, חוויות חוץ-גופניות, תחושת חוסר מציאות, הפרעות אישיות ובמיוחד תסמינים גבוליים, אלקסיתימיה, קשיים ביחסים, קושי בוויסות רגשות, בדידות, חוסר-אונים, הפקרות מינית, קורבנות חוזרת, פגיעה עצמית, הפרעות אכילה, קשיי ריכוז ולקויות למידה, סימפטומים סומאטיים (בגוף), כעס, עוינות, שימוש  בסמים ואלכוהול, ומגוון מחלות פסיכיאטריות.

    למה טראומה מינית כל כך משפיעה?

    מכיוון שהטראומה המינית מייצרת חוויה של אני מזוהם. הנפגעים חשים עצמם מלכלוכים, אשמים ומלאי בושה. אלו הן תחושות שקשה ומפחיד לתקשר, מה שמקשה על גיוס תמיכה ומגביר בדידות וייאוש. הקושי מועצם כאשר הסביבה הקרובה אינה מאמינה לסיפורו של הנפגע או אף מאשימה אותו בכך שהביא על עצמו את הפגיעה.

    טיפול בנפגעי טראומה מינית נועד לשקם את היכולת לחשוב על הפגיעה, לעבד את העבר וההווה ולבנות כוחות להתמודדות. קשר טיפולי מוצלח עשוי לסייע בו זמנית לבניית כוחות פנימיים (כוחות האגו) וחיצוניים (המטפל, קשרים חברתיים או משפחתי) שיאפשרו לנפגע לשקם את אמונו בעצמו, באחרים וביכולתו לקיים יחסים משמעותיים.

  • טיפול בפוסט טראומה

    פוסט טראומה הוא כינוי לחרדה עזה ומתמשכת בעקבות אירוע טראומטי. החרדה מופיעה בצורות שונות, כגון עצבנות מוגברת, ביעותי לילה, קשיי שינה, הימנעות מפעולות רבות שבעבר יכלו להתבצע ללא קושי, בכי תכוף, רגישות מוגזמת, קושי להתרכז, זיכרונות פולשניים (פלשבקים) מהאירוע ועוד. המשותף לכל התסמינים הללו הוא פגיעה חמורה ומתמשכת ברווחה הנפשית ובניהול החיים האישיים, המשפחתיים, החברתיים והתעסוקתיים.

    למה מתפתחים סימפטומים פוסט-טראומטיים?

    מכיוון שישנם אירועים שמאוד קשה לעכל ולעבד. למשל מצבים של חוסר אונים קיצוני, של התמוטטות אמונות ותפיסות, של אימה בלתי נסבלת ושל פגיעה קשה באמון בעצמי ובאחרים. החלמה ממחלה פיסית אפשרית רק כשהמערכת החיסונית מצליחה לזהות את התהליכים המזיקים ולגבור עליהם. באופן דומה החלמה מפוסט טראומה דורשת עבודה אינטנסיבית של המערכת החיסונית הנפשית. בלעדיה האירוע הטראומטי עלול לגרום לנזקים קשים ועקשניים.טיפול בפוסט טראומה

    האם אפשר להתגבר על פוסט-טראומה לבד?

    כן. ישנם אנשים שמצליחים לחזור לחיים תקינים ללא עזרה מיוחדת. ואולם, ככל שהסימפטומים לפוסט-טראומה נמשכים, כך הסיכוי לשיקום טבעי פוחת והסיכון לשיבוש חמור וכרוני עולה. לכן, במידה ולא מושגת הקלה משמעותית בתוך זמן קצר מהאירוע הטראומטי כדאי לפנות לעזרה מקצועית.

    איך מטפלים בפוסט טראומה?

    בניגוד לגישות שמציעות מתכונים אחידים, הגישה הפסיכואנליטית מציעה לעבד את החוויה ולבנות תהליך התמודדות אינדיבידואלי. עיבוד החוויה נעשה באמצעות שיחות. ואולם, תהליך שמסייע לאדם אחד אינו בהכרח אפקטיבי לאחר, ולכן הטיפול חותר לכך שהפרט יפתח גרסה ייחודית משלו להתמודדות עם חוויותיו. זו תהיה יצירה משלו ובבעלותו, והיא תתרום לגיבוש האפשרות לחיות, לאהוב וליצור על אף השבר הטראומטי.

    לקריאה נוספת:

  • התעללות מינית

    התעללות מינית היא אירוע או סדרת אירועים שבה אדם אחד מנצל אדם אחר לסיפוק צרכיו המיניים בדרך פוגענית, תוך ניצול חולשתו וללא התחשבות ברצונו. הגדרה זו מוציאה מכלל חשבון יחסים מיניים שגורמים כאב ואשר שני פרטנרים בוגרים מעוניינים בהם ככאלה. לעומת זאת יחסי מין בין בוגר לילד נחשבים להתעללות מינית בכל מקרה, גם אם בוצעו בהסכמת הילד או בשיתוף פעולה עימו, וגם אם היוזמה למעשים אלו הייתה מצד הילד. התעללות מינית בבוגרים מתקיימת בעיקר כאשר צד אחד מנצל את הזדקקותו / חולשתו / פחדיו של הצד השני לסיפוק מיני, באופן הגורם לפגיעות גופניות או נפשיות בו.

     מיהם קורבנות להתעללות מינית?

    למרבה הפלא אין מאפיינים שזוהו באופן חד משמעי לגבי קורבנות התעללות מינית ומבצעי התעללות. בניגוד לדעה הרווחת, לא תמיד מדובר בשחזור התעללות בילדות. כמו-כן לא זוהו מאפיינים סוציו-אקונומיים חד-משמעיים. באוכלוסיה הבוגרת, רוב קורבנות האלימות המינית הן נשים, ומהתמודדות עם לחץבצעי המעשים הם גברים. לרוב מדובר באישה שחשה עצמה תלויה בגבר וחרדה מפגיעה ביחסים עימו. לעתים קרובות אישה כזו משכנעת את עצמה, שעדיף לשתף פעולה עם ההתעללות מאשר להינטש ע"י בן-הזוג, המשפחה או הקהילה. לעתים קרובות היא חשה אשמה, וככזו רואה את ההתעללות בה כלגיטימית. כשמבררים עימה במה היא אשמה, אפשר לקבל תגובה מאוד כללית כגון: "אשמה בכך שאני קיימת". או: "אשמה שאני כזאת". תשובות אלו משקפות אשמה על מחשבות ורגשות קשים, שמנוצלת ומתוחזקת בידי הפוגע.

    יצויין כי בקרב קורבנות ההתעללות המינית ישנם כנראה גם גברים רבים, אך נראה שרובם אינם מתלוננים על כך, ולכן הם פחות מיוצגים במחקר ובטיפול.

    טיפול בנפגעי התעללות מינית

    טיפול בנפגעי התעללות מינית משני הצדדים (הן הנפגע והן המתעלל) ממוקד בדימויים העצמיים ובעמדותיו של המטופל כלפי עצמו וכלפי האחר. דגש מיוחד מושם על העמדה כלפי תביעתו של האחר ועל בניית כוחות נפשיים יציבים, שהם הבסיס ליחסים בינאישיים בשלים ומאוזנים.

     

  • פוסט טראומה

    הפרעה פוסט-טראומטית מתבטאת בשיבוש חמור באיכות החיים ובתפקוד בעקבות חשיפה לאירועים טראומטיים. ישנם שני סוגים של הפרעות פוסט-טראומטית: רגילה ומורכבת.

    הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) 

    הפרעה זו מתפרצת כאמור לאחר חשיפה לאירוע מסכן חיים. מדובר בחשיפה ישירה ולא בכלי התקשורת. למשל מעורבות אישית בתאונת דרכים, לידה קשה, פיגוע טרור, קרב, שוד, תקיפה מינית, שריפה, התקף חרדה, התקף לב וכדומה. אין הכרח שהאירוע יהיה קיצוני על-פי אמות מידה אובייקטיביות. די אם הוא היה מעורר אימה. פוסט טראומה לרוב מלווה בזיכרונות פולשניים של האירוע, בניסיונות להימנע מכל מה שיכול להזכיר את האירוע ובעוררות, דריכות וקושי להשיב רוגע. התוצאה של כל אלו יכולה להיות פגיעה חמורה בניהול החיים לאחר האירוע הטראומטי.פוסט טראומה

    פוסט-טראומה מורכבת (Complex PTSD) 

    זוהי הפרעה שמתפתחת עקב חשיפה ממושכת, חוזרת ונשנית לאירועים פוגעניים. למשל התעללות נפשית, פיסית או מינית מתמשכת, הזנחה מתמשכת בילדות, רעב, בידוד מתמשך וכו'. ככל שהחשיפה לאירועים הללו התרחשה בגיל צעיר וככל שהם נגרמו ע"י אנשים קרובים כך גדל הסיכון לשיבושים חמורים במערכות החשיבה והרגש. פוסט-טראומה מורכבת מתבטאת בקשיים בוויסות רגשי וביחסים, הפרעות אישיות, הפרעות אכילה, פגיעות עצמיות, דיכאון, נתקים בזיכרון ושחזורים תכופים של המצבים הפוגעניים. למשל, ילדה שנחשפה להתעללות מינית עלולה למצוא עצמה בבגרותה טרף קל להתעללות מינית חוזרת ונשנית.

     את הסוג הראשון, של הפרעת דחק פוסט-טראומטית, ניתן לדמות להתמוטטות פתאומית של קומות בבניין, בעוד הסוג השני דומה יותר להריסה שיטתית של יסודות הבניין או לפגיעה ביכולת לכונן יסודות כאלו.

    טיפול בהפרעה פוסט-טראומטית

    טיפול בהפרעה פוסט-טראומטית משני הסוגים יתמקד בבנייה וחיזוק יכולות ההתמודדות. לא מדובר בשיכחת האירועים אלא בהענקת משמעות לחוויות ולהתמודדות עימן, ובשיקום הגנות חשובות שנפגעו.

  • טיפול בטראומה

    טראומה נפשית מתרחשת כאשר אירוע קשה מחולל שבר בדימוי העצמי ובתפיסות העולם ופוגע ביכולת להשתמש במנגנוני החשיבה והרגש שפותחו. האירוע יכול להיות פנימי או חיצוני, פתאומי או מתמשך, והוא יכול להיראות כבד משקל (כמו תאונה קשה) או פעוט (עימות בעבודה).  מה שמגדיר טראומה אינו האירוע עצמו אלא השפעתו. כשהאירוע נראה פעוט אך השפעתו עוצמתית, עולה האפשרות שהוא מחייה טראומה קודמת שאינה מעובדת. טראומה זו לעתים אינה מודעת.

    השפעתה של טראומהטיפול בטראומה

    כדי להבין את השפעתה של חוויה טראומטית, אפשר לדמות רעידת אדמה. רעידת אדמה ממוטטת בניינים וזורעת הרס. הרס מזמין בחירה בין שתי אפשרויות: חיים בתוך החורבות או יציאה מההריסות  ובנייה של מבנה חזק מקודמו.

    מהי צמיחה פוסט-טראומטית?

    לעתים קרובות אנשים שחוו אסון מספרים על תפנית חיובית בחייהם. הם מעריכים יותר את החיים, בונים סדרי עדיפות חדשים, משקיעים יותר מבעבר ביחסים קרובים, מגלים כוחות שלא ידעו על קיומם וחווים התפתחות רוחנית, רגשית או אינטלקטואלית.

    מה מאפשר צמיחה מתוך טראומה?

    לטראומה ישנם שני מאפיינים חשובים:

    1. היא מהווה נקודת אל-חזור, שמפרידה בין "לפני" ל"אחרי". מטרות שהתאימו בעבר עשויות להתברר כבלתי רלוונטיות עכשיו. סדרי עדיפויות שהתאימו פעם אינם הולמים את המציאות החדשה. שבירה זו מזמנת נטישה של הטייסים האוטומטיים ועריכת בחירות חיים חדשות.צמיחה פוסט-טראומטית
    2. עיבוד הטראומה הוא תהליך שמפגיש רגש ומחשבה. מפגש זה תורם ללמידה חזקה במיוחד שאינה שכיחה בנסיבות אחרות.

    איך טיפול מעודד צמיחה מתוך טראומה?

    כתיבה, דיבור, תמיכה חברתית מקרובים וזרים וטיפול נפשי – כל אלו מסייעים לפרט לבנות סיפור אישי (נרטיב) של החוויה הטראומטית וההתמודדות עימה. חשוב להבין שלא האירוע עצמו הוא שמוביל לצמיחה או להרס, אלא חוויית ההתמודדות עימו. לכן, ככל שהתהליך יאפשר גילוי ובנייה של כוחות פנימיים, כך ייבנו חיים יצירתיים, משמעותיים ומהנים.

     לקריאה נוספת:

     

     

  • התמודדות עם טראומה

    טראומה היא זעזוע נפשי רב עוצמה. היא נגרמת מחשיפה לאירוע חד פעמי או מתמשך שמסכן את שלומו הנפשי או הפיסי של הפרט. טראומה אינה מצב נדיר. למעשה, מרבית האנשים נחשפים במהלך חייהם לאירועים בעלי פוטנציאל טראומטי. אירועים בולטים מסוג זה הם אובדן אדם קרוב, אסון טבע, אונס, פיגוע, תאונה, מצב קרב, תקיפה אלימה, התעללות פיסית או נפשית, מחלה או פציעה קשה, פיטורים, לידה שהסתבכה ועוד. לאלו מצטרפים אירועים פחות בולטים כגון השפלה מתמשכת מדמויות סמכות או בן/בת זוג ותהליכים נפשיים קשים.

    איך מתמודדים עם טראומה?התמודדות עם טראומה

    בעבר רווחה בקרב חוקרים ומטפלים הבחנה בין התמודדות אפקטיבית להתמודדות לא אפקטיבית עם טראומה.

    התנהגויות שנחשבו לאפקטיביות כללו עיבוד פעיל של האירוע, שימוש בתמיכה מקרובים ומאנשי מקצוע וניסיונות לפתור באופן אקטיבי בעיות הנקשרות לאירוע. למשל, נפגעי תקיפה יכולים להשתתף (עם התוקף) בתהליך שנקרא צדק מאחה, להצטרף לקבוצות תמיכה ולהתנדב במרכזי תמיכה לנפגעי אלימות. כמו-כן הם יכולים להתמודד בעזרת כתיבה, הרצאות, אמנות וטיפול נפשי.

    התנהגויות שנחשבו בלתי אפקטיביות כללו הימנעות ממגע עם הטראומה, כולל הכחשה והדחקה, או "בן הדוד" שלהן, שהוא עיסוק אובססיבי-מעגלי במחשבות מייסרות של חרטה, אשמה או מחשבות מסוג "אילו זה לא היה קורה".

    היום חלוקה זו נחשבת צרה ופשטנית, וההנחה הבסיסית היא שהתמודדות אפקטיבית היא זו שמתאימה למאפייני האדם והמצב. למשל, מחשבות אופטימיות מסייעות במצבים בהם לאדם ישנה שליטה באירועים, והן פחות מועילות כאשר הוא חסר השפעה. זאת ועוד – אין ספק שחלק מהאנשים מרוויחים מהדחקה בעוד שאחרים מרוויחים מעיבוד החוויה. למשל, חלק מניצולי השואה שיקמו את חייהם בזכות יכולתם להדחיק חוויות ולא לעסוק בהן באופן אקטיבי, בעוד אחרים עשו זאת בעזרת דיבור, כתיבה או אמנות.

    התמודדות גמישה

    התמודדות אפקטיבית עם טראומה מותנית בגמישות הפרט, וביכולתו לעבור בין סוגים שונים של התמודדויות בהתאם למצבים משתנים בעצמו ובסביבתו. נראה שהיכולת לעבור בין התמודדות פעילה לסבילה ובין ערוצים שונים של חשיבה ועשייה מהווה את אחד הגורמים הקריטיים ביותר להתגברות על הטראומה ולאפשרות לשינוי חיובי באישיות ובניהול החיים.

  • איך מטפלים בדיכאון

    דיכאון הוא מצב מתמשך של רגשות שליליים כלפי העצמי, מצב רוח ירוד ואובדן חיוניות. הוא מתבטא בהתדרדרות משמעותית של התנהגויות, מחשבות ורגשות. אנשים במצב זה חווים עייפות, כובד, חוסר או עודף תיאבון, עצבות, חוסר מוטיבציה, ריקנות, ייאוש, אדישות, ביקורת עצמית וביטול עצמי, פגיעה בזיכרון, בריכוז ובחשיבה ומאפיינים נוספים של צמצום החשיבה והרגש. מצב הרוח ירוד ללא קשר להתרחשויות המציאותיות. אירועים נחמדים אינם תורמים למצב הרוח, ותקלות פעוטות עשויות להיתפס כאסונות נוראים. לפעמים מתפתחים אדישות, אפתיות וחוסר עניין קיצוני.

    דיכאון הוא מצב זמני או קבוע?

    דיכאון קליני הוא לרוב זמני. הוא מתפתח בהדרגה או בפתאומיות בתקופה כלשהי, לפעמים ללא סיבה נראית לעין, והוא מסתיים באופן טבעי או בעזרת טיפול נפשי ו/או תרופתי. במקרים מעטים הטיפולים הקונבנציונאליים אינם מועילים, ויש צורך בטיפולים אחרים, לפעמים תחת אשפוז. אשפוז נדרש כאשר האדם נעשה מסוכן לעצמו או לאחרים (לרוב רק לעצמו) וכאשר הדיכאון מוערך כחמור ועמיד במיוחד.

    חשוב להבחין בין דיכאון קליני שמתפרץ ומסתיים בכל שלב בחיים לבין אישיות דיכאונית ש"תמיד הייתה שם". המונח "אישיות דיכאונית" מתאר אנשים שפיתחו נטייה יציבה ומתמשכת להלך רוח קודר, פסימי ודאגני. אנשים אלו לרוב מופנמים, מתבודדים, חסרי שמחת חיים ובעלי ביקורת עצמית מופרזת.

    לצורך המחשת ההבדל בין שני סוגי הדיכאון, אדם שסובל מדיכאון מבקש להשיב לעצמו את חייו הקודמים. הדיכאון תקף אותו, והוא מבקש לסלקו. לעומת זאת אדם בעל אישיות דיכאונית אינו מכיר חיים אחרים, והוא מבקש לברוא אותם יש מאין .

    איך מטפלים בדיכאון?

    כאמור, במרבית המקרים מוצע טיפול בשיחות (פסיכותרפיה), עם או בלי עזרה תרופתית. הנחת המוצא היא שהאדם סובל ממחשבות מעגליות, סגורות ונוקשות. מחשבות אלו הן רומינטיביות באופיין. הן מתקיימות כטקס מענה ולא כתהליך של התפתחות, למידה והנעה. זוהי העלאת גירה נפשית. לדוגמה, מחשבה חזרתית על כך ש"אני כישלון", "אין מה לאהוב בי" או "פספסתי את כל ההזדמנויות בחיי". המחשבות הדיכאוניות תוקפות ומענישות את העצמי באופן חסר רחמים וחסר תועלת.

    טיפול פסיכולוגי מכוון לתקיעת "טריז" בטקס זה, ופתיחת אפשרויות לזרימה טובה ומגוונת יותר של תחושות, רגשות ומחשבות. האדם ששרוי בדיכאון מקיים לרוב קשרים מועטים ודלים עם אחרים, אם מפני שאין לו כוחות להשקיע בקשרים, ואם מפני שהלך רוחו מרחיק ממנו את יקיריו. הטיפול מזמין לקשר אינטימי ומשמעותי, שפותח פתח לקשרים קרובים, מזינים ובריאים יותר גם בעולם האמיתי.

  • דיכאון לאחר לידה

    דיכאון אחרי לידה הוא הפרעה שכיחה מאוד באימהות ובאבות. הטיפול בו מותנה בהבנת הגורמים לדיכאון שהבולטים ביניהם הם שינויים הורמונאליים ומתחים נפשיים.

    שינויים הורמונאליים 
    שינויים הורמונאליים מתרחשים במהלך ההיריון ולאחר הלידה. ואולם, הם מתקיימים גם באלו שאינם מפתחים דיכאון. יתכן שהגורם המרכזי בהקשר זה הוא רגישות לשינויים הורמונאליים. רגישות זו מוכרת בנשים שסובלות ממצבי רוח לפני מחזור או בעת שימוש בגלולות למניעת היריון ויתכן שהיא מקושרת גם לדיכאון לאחר לידה.

    מתחים נפשיים 
    הפסיכיאטר לורנס בלום תיאר שלושה קונפליקטים מרכזיים עימם מתמודדות נשים לאחר לידה: קונפליקט התלות, קונפליקט הכעס וקונפליקט האימהות.

    1. קונפליקט התלות– כדי שהאם תוכל לטפל כראוי בתינוקה, עליה לחוש שצרכיה שלה מטופלים. כל אדם זקוק לטיפול ודאגה, אך החברה מתייחסת להזדקקות זו כילדותית, ותובעת מאנשים בוגרים להסתדר בכוחות עצמם. נשים שתובעות מעצמן לדאוג לכל (לבית, לבעל, לילדים ולעבודה) ואינן מכירות בצורך שלהן עצמן בעזרה ותמיכה פגיעות במיוחד לדיכאון לאחר לידה.
    2. קונפליקט הכעס– בחודשים שלאחר הלידה האֵם עשויה לחוש כעסים טבעיים. למשל כעס על בעל שממשיך את שגרת חייו בזמן שהאם מוקדשת לתינוקה. אחד הכעסים הבלתי נסבלים הוא הכעס (שלרוב אינו מודע) על התינוק, שתביעותיו מכניסות תוהו ובוהו לחיי האם והמשפחה. גם האב עשוי לפתח כעס על התינוק שגזל ממנו את תשומת ליבה של האֵם. אם האֵם או האב סובלניים לכעסיהם, הם יכולים להתגבר עליהם. אך אם הם חשים אשמה ובושה על מחשבותיהם, מצבם קשה יותר. במקרים אלו עלולות להתפתח מחשבות אובססיביות על סכנות לתינוק ועל פגיעה בו. חשוב לציין שפגיעה אמיתית בתינוק היא נדירה ביותר. אך המחשבות מייסרות ומפחידות.
    3. קונפליקט האימהות – נשים רבות החוות דיכאון לאחר לידה מתארות יחסים בעייתיים עם אימהותיהן שלהן. חלקן נושאות תחושה שהן עצמן לא זכו לטיפול אימהי מיטיב, והן נדרו שלא לחזור על כך עם ילדיהן. התמודדותן של נשים אלו עם דימויים מופנמים של אימהוּת לקויה עלולה לערער את ההגנות והמשענות ולסלול נתיב לדיכאון.

    טיפול נפשי בהורים הסובלים מדיכאון לאחר לידה יוצר תנאים שמזמינים לקבלה והכרה של המחשבות, הרגשות והקונפליקטים, ולהשגת בשלות להורות יציבה ומיטיבה.

    לקריאה נוספת על דיכאון אחרי לידה

       

  • סימפטומים של דיכאון

    דיכאון הוא הופעה מתמשכת (מעל שבועיים) של מצב רוח ירוד או אובדן עניין והנאה. באדם בריא מצב הרוח בדרך כלל משתנה בהתאם לאירועי יום-יום ולאחר מכן הוא חוזר לסטנדרט האופייני לו. בדיכאון, לעומת זאת, מצב הרוח אינו מגיב לאירועים אלא נותר נמוך למשך רוב או כל שעות היום. בנוסף לכך, בדיכאון מופיעים לפחות חלק מהסימפטומים הבאים:

    1. שינויים משמעותיים בכמות השינה (חוסר או עודף שינה)
    2. שינויים משמעותיים באכילה (אוכלים הרבה פחות או הרבה יותר מהרגיל) שלרוב מתבטאים באובדן או עלייה מהירה במשקל
    3. רגשות שליליים כלפי עצמי, כולל תחושות בושה ואשמה וחוסר ערך ("אני לא שווה כלום"; "אני הורס כל דבר"; "אי אפשר לאהוב אדם כמוני")
    4. תחושה ששום דבר לא מהנה
    5. עייפות וחוסר אנרגיה, לפעמים עד כדי קושי לקום מהמיטה ולבצע פעילויות שגרתיות כגון מקלחת, גילוח או הכנת ארוחה
    6. חוסר ריכוז, חשיבה לא בהירה
    7. רצון למות, מחשבות על מוות ועל התאבדות ולעתים ניסיון להתאבד

    האם ישנן עוצמות שונות של דיכאון?
    כן. דיכאון יכול להתקיים בדרגות חומרה שונות. זאת ועוד, כאשר רק מעט מן הסימפטומים הללו קיימים למשך זמן ארוך (שנתיים ומעלה), מדובר כנראה בבן-דוד של דיכאון, ששמו דיסטימיה. האבחנה ביניהם אינה קריטית, מפני שבשניהם מדובר בפגיעה משמעותית באיכות החיים בכלל, ובתפקוד התעסוקתי, המשפחתי או החברתי בפרט.


    האם דיכאון יכול לחלוף לבד?

    לפעמים דיכאון חולף מעצמו ללא כל עזרה, כמו ווירוס שהגוף מתגבר עליה בעזרת המערכת החיסונית. ואולם, כאשר הכוחות הטבעיים אינם מספקים כדאי לפנות לעזרה מקצועית. פסיכותרפיה מציעה עזרה באמצעות שיחות, ופסיכיאטריה מציעה עזרה בתרופות. אפשר לבחור בין האפשרויות הללו או לשלבן. העיקר הוא לא לתת לסבל להשתלט על החיים ולחרב אותם.

Back to top button
דילוג לתוכן