מחשבות אובדניות
מחשבות אובדניות הן מחשבות שעוסקות ברצון ותקווה למות ובאפשרות לבצע פעולה שתגרום למוות. כשמדברים על מחשבות אובדניות לא מתכוונים למחשבות היפותטיות על העתיד הרחוק (למשל מחשבה על כך שבתנאי מחלה מסוימת עדיף לא לחיות) אלא למחשבות הנובעות ממצוקה בלתי נסבלת בהווה.
האם אנשים שחושבים על התאבדות מנסים להתאבד?
לרוב לא. יצר החיים חזק, ומרבית האנשים יימנעו מניסיונות אובדניים גם אם הם מאוד סובלים. ההימנעות נובעת ממגוון סיבות, וביניהן דאגה לאנשים קרובים ("לא אעשה את זה לילדיי"), רתיעה ממעשה כה אלים, היעדר נגישות לצורת התאבדות מתאימה, הבנה שלצד הרצון למות יש גם רצון לחיות ועוד. בנוסף, אצל אנשים רבים המחשבות האובדניות משמשות להשגת שליטה ונחמה, ודי להם בידיעה שהאפשרות לסיום החיים קיימת.
אם כך, צריך לטפל באדם שיש לו מחשבות אובדניות?
בהחלט כן, וזאת משתי סיבות:
- מחשבות אובדניות הן עדיין גורם סיכון מרכזי לניסיונות התאבדות. התאבדות מזוהה כיום כאחד מגורמי המוות השכיחים ביותר וכגורם השני והשלישי בקרב בני נוער וצעירים בהתאמה. שיעור מקרי המוות מהתאבדות עולה כיום על אלו הנגרמים מרציחות ומלחמות גם יחד.
- מחשבות אובדניות מעידות על כאב נפשי בלתי נסבל. כאב נפשי הוא כאב שאי אפשר להסביר במלים. זאת להבדיל מסבל נפשי, שניתן לחשוב עליו, לנסח אותו ולעבדו. הכאב הנפשי אינו ניתן לעיכול, ולעתים התאבדות נראית כדרך היחידה לברוח ממנו או לנצחו.
מטרת הטיפול היא לתקשר את הכאב ולהפכו למשהו שניתן לנסח, לעבד, ודרך כך לשאת. כאשר הכאב ניתן להכלה הוא אינו משתלט על החיים אלא מהווה מרכיב בתוכם, לצד מרכיבים אחרים דוגמת הנאה, עבודה, אהבה ויצירה.
