חודש: ינואר 2015

התמכרות לקניות היא דפוס מתמשך של קניות אימפולסיביות שמתודלקות בצורך להפיג מצוקה נפשית. הקניות מעניקות ריגוש, שחרור ותחושת עוצמה, אך מדובר בהקלה חולפת בלבד. לטווח ארוך ההתנהלות מובילה להתדרדרות בכל מערכות החיים. החורבן הפנימי והחברתי הוא תוצאה בלתי נמנעת של כל התמכרות, ובכלל זה התמכרות לקניות.

לאחרונה פורסם מאמר מעניין של חוקרים דרום קוריאניים (Sang-Hee & Yun-Jung) שראיינו אנשים שראו עצמם כמכורים לקניות. הראיונות הובילו אותם לזיהוי חמישה שלבים בהתמכרות לקניות:

1. תרפיה בקניות– ניסיון לפצות באמצעות קניות על חוויות של קיפוח, דיכאון, אובדן והערכה עצמית נמוכה. לעתים קרובות הקניות נועדו לפצות על תחושת קורבנות. למשל אישה שמרגישה שנישואיה וילדיה גזלו ממנה את הנאות החיים, בעוד אחרים סביבה (בעלה, ילדיה, חבריה) אינם משלמים מחיר כזה. כשהיא קונה משהו היא מחזירה לעצמה תחושה של שליטה, הנאה וכוח.
2. הכחשה– טענות על כך שהקניות אינן מוגזמות ושהן בשליטה. החשיבה על המחיר הכלכלי מטושטשת. הימנעות ממפגש עם המציאות. למשל, התעלמות מחשבון כרטיס האשראי, שכנוע פנימי שהכל בסדר ומחשבות על עשיית כסף גדול.
3. הסתבכויות– הכחשת הבעיה נמשכת, אך מתחילות הלוואות מחברים ובני משפחה, כניסה לחובות ולעתים הסתבכויות עם החוק, חסימת כרטיס האשראי ומגבלות על חשבון הבנק.
4. קניות אימפולסיביות– מחשבות אובססיביות על קניות שנתפסות כדחופות. דאגות ולחץ כשמסתמנת החמצת הזדמנות לקנייה. פספוס של מבצעים או מהדורות מיוחדות נתפס ככישלון מדכא.
5. קניות כפייתיות – הפרט מכיר בכך שהקניות אינן הגיוניות, אך הוא לא מצליח לשלוט בעצמו. זוהי הדרך היחידה שפיתח להפגת חרדה, דאגה, לחץ ובדידות. בהיעדר קניות נחווה מתח בלתי נסבל ואי יכולת להתרכז. הקניות הן ההתרחשות האמיתית היחידה בחייו, ולכן מתבצעות בתדירות גבוהה.

טיפול בהתמכרות לקניות

טיפול יכול להינתן בכל אחד מהשלבים לעיל. ואולם, ככל שיתחיל בשלב מוקדם כך אפשר יהיה להתמקד בבניית כוחות להתמודדות עם הכאב הנפשי וליצירת עוגנים בריאים.  בשלבים מתקדמים הוויתור על ההתמכרות קשה יותר, ונדרשת עבודה משולבת (למשל דינאמית והתנהגותית), שלעתים תסתייע גם בעזרה תרופתית.

לקריאה נוספת:

• מהי התמכרות?
• מהי התמכרות לקניות?
• מהי התמכרות להתנהגויות?
• סוגים של התמכרות

התמכרות לקניות, שמוגדרת גם כקניות כפייתיות, היא תופעה רווחת שמתקיימת בכ-6% מהאוכלוסייה הבוגרת. זוהי שכיחות מאוד גבוהה שעולה אפילו על שכיחות הדיכאון והחרדה הכללית. אנשים שסובלים מהתמכרות לקניות עלולים להגיע למצבים קיצוניים כגון הונאות, הזנחה עצמית, עבירות על החוק, הזנחת תפקודים חשובים במשפחה, בחברה ובעבודה ועוד. הם עלולים לאבד את רכושם, את אמונם של כל הקרובים להם ואת כבודם העצמי. התוצאות הקשות של התמכרות לקניות בצרוף שכיחותה הגבוהה באוכלוסייה מסבירים מדוע חיוני להבין את התופעה, לפתח מנגנוני מניעה ולטפל באלו שסובלים ממנה.

איך מתפתחת התמכרות לקניות?

כמו כל התמכרות אחרת. מבחינת התהליך אין הבדל משמעותי בין התמכרות לקניות, למין, לאכילה או לכל פעילות אחרת. בכל המקרים מדובר בהתנהגות שבחלק מהאנשים מביאה להצפת דופאמין, ובהדרגה מובילה ל"תסמונת כשל התגמול" (reward deficiency syndrome), שמתבטאת בפגיעה בכמות וברגישות הקולטנים לדופאמין, ולצורך גובר בכמות ובתדירות הקניות.

מתי מתפתחת התמכרות לקניות?

התמכרות לקניות מתפתחת מתוך שילוב בין גורמים פנימיים וסביבתיים.

הגורמים הסביבתיים נוגעים לטקטיקות פרסום ושיווק שמקשרות את המוצר ואת רכישתו לתחושות של כוח, אושר יופי או הצלחה, ואשר מצליחות לשכנע בכך שקניית המוצר הגיונית, חיונית ודחופה. מרבית הטקטיקות הללו סמויות, ולכן היכולת להתמודד איתן מוגבלת.

עניין סביבתי נוסף נוגע לנגישות הקניות. בעידן האינטרנט הקניות יכולות להתבצע כל היום ומכל מקום. אין צורך לעזוב את העבודה או הבית כדי לבצע רכישה בקלות ובמהירות, וכדי לחטוף רגעים יקרים של בריחה מהמציאות והתרוממות רוח.

הגורמים הפנימיים בהתמכרות לקניות נוגעים לנטייה גנטית להתמכרויות, ולמצוקה נפשית שמפתה לחיפוש פעילויות שמסיחות את הדעת ומעניקות הקלה. כשם שכאב גופני מתמשך עלול להוביל להתמכרות לתרופות משככות, כך כאב נפשי מתמשך יכול להוביל להתנהגויות כפייתיות ולהתמכרויות.

כל אובססיה נולדת ממצוקה ויוצרת מצוקה. את המעגל הזה אפשר וכדאי לעצור.

לקריאה נוספת:

• מהי התמכרות?
• טיפול בהתפתחות התמכרות לקניות
• מהי התמכרות להתנהגויות?
• סוגים של התמכרות

התמכרות יכולה להתקיים לכל מוצר או פעילות שיוצרים הצפת דופמין בנתיבי התגמול במוח. למוח לא אכפת אם מקור הדופמין בחומר כמו אלכוהול וסמים או בפעילות כגון קניות, אכילה או מין. שימוש בודד באלכוהול או סמים מעלה את הדופמין ברמות הגבוהות ביותר. למשל עלייה של 300% בצריכת מנת קוקאין או עלייה של 1200% בצריכת מתאמפטמין (מת'), לעומת עלייה של 50% בלבד באכילת אוכל טעים ו-100% ביחסי מין מהנים. ואולם, אכילה, יחסי מין, קניות או הימורים הן פעולות נגישות יותר מצריכת סמים, ולכן יכולות להתקיים מדי יום. כשהן מאוד תכופות, השפעתן המצטברת עלולה להוביל לפגיעה בוויסות קולטני הדופמין ולצורך בכמות גוברת של הפעילות. הזמינות מסבירה מדוע ישנם יותר מכורים לניקוטין מאשר לקוקאין ומדוע אנשים רבים מתמכרים להתנהגויות מאשר לצריכת סמים.

מי בסיכון להתמכרות?

התמכרות דורשת שני תנאים: נגישות לחומר או לפעילות ופגיעוּת להתמכרות. הפגיעוּת היא גם גנטית וגם התפתחותית, ומשמעותה שישנם אנשים שאצלם המערכת הנוירולוגית שקשורה לוויסות הדופמין מגיבה בעוררות יתר לקניות, מין או אכילה או פעילויות אחרות. כאשר רגישות זו חוברת לצורך לברוח מכאב נפשי, עולה הסיכון לשימוש תכוף בפעולות שיוצרות הנאה, טשטוש והקלה. כל סוג של כאב נפשי יכול לעורר צורך דחוף להפיגו. לפעמים זוהי בדידות, ריקנות, חרדה, דיכאון, תחושת עצמי פגום ובלתי כשיר, היעדר משמעות, נחיתות או אובדן של משהו יקר ערך (אדם קרוב, חופש וכו'). כאשר אדם יכול להפיג תחושות קשות אלו באמצעות פעילות כלשהי, ולחוש אפילו לרגעים מעטים בעל ערך ועוצמה, קשה לו מאוד לוותר על פתרון זה, גם אם הוא מודע לנזקיו.

לכן טיפול אפקטיבי בהתמכרות להתנהגות יתמקד בהגדלת היכולת לשאת כאב וביצירת דרכים אפקטיביות ובריאות יותר להתמודדות עימו.

לקריאה נוספת:

• מהי התמכרות?
• סוגים של התמכרות

ישנם שני סוגים של התמכרויות: התמכרות לחומרים המוחדרים מבחוץ והתמכרות לפעולות שיוצרות "בית חרושת" פנימי של חומרים ממכרים. החומרים המוחדרים מבחוץ הם בעיקר אלכוהול וסמים, והפעולות שעלולות למכר הן אכילה, קניות, מין והימורים. לאחרונה סומנו גם התמכרויות לספורט אירובי, לאינטרנט, למשחקי מחשב ולעבודה, על אף שהן עדיין אינן מוגדרות ככאלו בספרי הפסיכיאטריה.

שני סוגי ההתמכרות הם לחומר, ובכל המקרים מדובר במוצרים או פעולות שמעוררים הפרשה של נחשולי דופמין בנתיבי התגמול במוח. הפרשת דופמין מעניקה תחושת עונג וסיפוק. חומרים או פעולות שאינם מגבירים את הפרשת הדופמין במוח אינם ממכרים. לדוגמה, ריטאלין אינו מגביר הפרשת הדופמין בנתיבי התגמול במוח ולכן אינו יכול למכר (ישנם לריטאלין חסרונות אחרים, אך אין לכך קשר להתמכרויות).

ישנם הבדלים בין סוגי התמכרויות?

כל סוגי ההתמכרויות מתפתחים באופן דומה, וכולם נובעים ממקורות דומים. בכולם ישנה משאלה למלא תחושת ריק פנימי באמצעות משהו ולטשטש רגשות קשים ע"י ערפול החשיבה ותחושות עונג וסיפוק. בכולם נמצא דימוי עצמי פגוע שמתבטא בשנאה עצמית ואלימות כלפי העצמי. שימוש חסר מעצורים בסמים, אלכוהול, הימורים, מין, אוכל או פעילויות אחרות מהווה אקט תוקפני והרסני כלפי העצמי. מנגנונים נרקיסיסטיים שבמצבי בריאות מתועלים לבנייה, יצירה ואהבה, במקרה  התמכרותי ממיטים חורבן על הפרט ועל יקיריו.

למרות הדמיון בין התמכרויות חשוב להתייחס גם להבדלים ביניהן. הבחירה במוצר או בפעילות מסוימת אינה מקרית, והיא מצביעה על ערכים ומשמעויות ייחודיות הנקשרות לאותה פעילות. אין זה מקרי שאדם אחד משתמש במין לטשטוש כאב, ואדם אחר עושה זאת באמצעות אכילה או קניות. בטיפול, נעשה ניסיון לזהות את המשמעויות הייחודיות לפרט כמו גם את המצבים בהם הוא חש נזקק במיוחד לפעילות הממכרת, על מנת שאפשר יהיה ליצור מרחב לשהייה, חשיבה והשהיית הפעולה.

לקריאה נוספת:

• מהי התמכרות?
• מהי התמכרות להתנהגויות?

התמכרות היא מחלה כרונית ופרוגרסיבית, ובהיעדר טיפול היא עלולה לגרום לנזקים קשים לפרט ולסביבתו, ולעתים אף למוות. אדם נחשב למכור למוצר או לפעילות כשמתקיימים לפחות חלק מהמצבים הבאים:

1. תסמיני דחק בעת התרחקות מהמוצר או הפעילות.
2. סבילות – צורך בכמות גדלה של המוצר או הפעילות כדי לחוות עונג או להרגיע את תסמיני הדחק.
3. פגיעה בשליטה בהתנהגות ועקב כך שימוש ביותר מוצרים ופעילויות מהמתוכנן (למשל אדם שתכנן להמר שעתיים ובפועל מהמר כל הלילה).
4. השקעת זמן ניכר בהשגת המוצר או בביצוע הפעילות הממכרת.
5. וויתור מתמשך על פעילויות חברתיות, תעסוקתיות ומשפחתיות ועל חיי פנאי.
6. קושי ניכר להפסיק את השימוש במוצר או בפעילות חרף הידיעה על הנזקים שהוא גורם.

חשוב להבין שהתמכרות היא רצף ולא דיכוטומיה. במצבים היותר קלים מופיעים "רק" תנאי אחד או שניים מהרשימה לעיל, ובמצבים הקשים מתקיימים כולם.

איך מתפתחת התמכרות?

המוח האנושי מקיים שתי מערכות של קבלת החלטות:

1. מערכת ההחלטות האימפולסיבית ממוקמת באזורי המוח הלימבי, והיא מגיבה במהירות לצרכים מיידיים ולגירויים טעונים רגשית. למשל לסכנות ופחדים. זוהי מערכת של דחפים ויצרים.
   מערכת ההחלטות הניהולית ממוקמת באזורים הקדמיים במוח, ומאפשרת קבלת החלטות שקולות הדורשות שילוב של זיכרון, תכנון, ארגון והערכה.

המערכת האימפולסיבית היא כמו תינוק שאינו מסוגל לשאת תסכול ולהשהות את סיפוק צרכיו, ואילו המערכת הניהולית משולה ל"מבוגר אחראי" שמתווה תוכניות, מפקח על השגת מטרותיו ומנהל בתבונה את צעדיו.

במצבים רגילים שתי המערכות הללו די מאוזנות, ומתקיימת תנועת מטוטלת ביניהן. לפעמים פועלים באופן שקול ולפעמים באופן אימפולסיבי. במצבי התמכרות נפגעת תנועת המטוטלת, ונוצר יתרון מוחץ למערכת האימפולסיבית על פני המערכת הניהולית. במצב זה יכולות השיפוט משתבשות והמוח מתייחס לפעילות הממכרת כצורך הישרדותי. הפעילות ההתמכרותית מקבלת קדימות על פני מטרות חיים אחרות, דוגמת יחסים, הערכה עצמית, יציבות, ביטחון כלכלי ובריאות.

טיפול בהתמכרויות

ישנן גישות שונות לטיפול בהתמכרויות, וכולן מבקשות לחזק את מערכת ההחלטות הניהוליות כך שתתאפשר חזרה לתנועת המטוטלת בין שתי מערכות קבלת ההחלטות. יצוין כי במקרים של התמכרות לסמים קשים, אלכוהול והימורים – טיפול נפשי אינו מספיק. במצבים אלו חשוב לפנות למרכזים המתמחים בגמילה מהתמכרויות. במצבים מתונים יותר, ובעיקר בהתנהגויות כפייתיות בתחומי יום-יום (אכילה, קניות, מין, אינטרנט, עבודה, נקיונות, סמים קלים וכו') מומלץ להיעזר בטיפול נפשי.

לקריאה נוספת:

• מהי התמכרות להתנהגויות?
• סוגים של התמכרות

התעללות מינית בילדוּת היא כל מעשה של ניצול מיני של ילד ע"י אדם שמבוגר ממנו באופן משמעותי. הקריטריון הרשמי מדבר על ילדים לפני גיל הבגרות המינית שנוצלו בידי אנשים שהיו מבוגרים מהם ב-4-5 שנים או יותר. ואולם ברור כי גם ניצול מיני בגיל הנעורים ראוי להיכלל בדיון.

כמה נפוצה ההתעללות המינית בילדים?

לפי מחקר אמריקאי עדכני 8% מהגברים ו-20% מהנשים מדווחים שעברו התעללות מינית בילדותם. נהוג לראות כחמורות במיוחד פגיעות מתמשכות שבוצעו בידי דמות קרובה ואהובה על הילד, אך גם פגיעות אחרות עלולות להיות טראומטיות מאוד.

איך התעללות מינית בילדוּת משפיעה בבגרות?

בדרכים רבות ומגוונות. לרשימת ההשפעות השכיחות לחצו כאן. בולטת במיוחד השפעת ההתעללות בילדוּת על התפתחות האישיות. טראומות בבגרות לרוב מתרחשות לאחר שהנפגע פיתח כלים אפקטיביים להתמודדות. לעומת זאת התעללות בילדוּת פוגעת בתשתית להתפתחות האישיות וביכולת לבנות עולם פנימי קוהרנטי, שהוא הבסיס לזהות העצמית.

אפשר להתגבר על טראומה של התעללות מינית בילדות?

כן. מחקרים הוכיחו שלא הטראומה המינית עצמה היא זו שפוגעת בהתפתחות, אלא זמינותה של סביבה קרובה תומכת. כשהילד מבטא את מחשבותיו ורגשותיו, הוא נחשף להיענות מתקפת או לא מתקפת. היענות מתקפת נותנת אמון במה שהילד מבטא ומסייעת לו להבין את חוויותיו ולהתמודד עימן. למשל, הורה שברגע המתאים אומר לילד: "אתה כועס כי…" או: "נבהלת כי חשבת שהלכתי". לעומת זאת סביבה לא מתקפת מגיבה לביטויי רגשות ומחשבות בהכחשה, התעלמות, ענישה, סילוף או ביטול.

מחקרים העלו כי הגורם המשמעותי ביותר להתפתחות הפרעות אישיות כגון אישיות גבולית ואלקסיתימיה אינו עצם התרחשותה של התעללות מינית בילדוּת, אלא חשיפה לתגובות לא מתקפות, שהשאירו את הילד או הילדה עם תחושות קשות שהוא אינו יודע לזהות אותן ולסמוך עליהן. במקרים כאלו מפתחת מציאות פנימית כאוטית שעלולה להוביל למצוקות נפשיות קשות.

טיפול בנפגעי התעללות מינית בילדות

טיפול בבוגרים שחוו התעללות מינית בילדותם מבקש ליצור שיח שמאפשר ביטוי ועיבוד של רגשות ומחשבות. הטיפול לא בהכרח מתרכז בטראומה עצמה, אלא בפיתוח יכולת לזהות חוויות, לארגן ולעבד אותן. הוא מספק סביבה מתקפת שלעתים קרובות לא היתה זמינה בילדות, ושקיומה חיוני להתפתחות אישיות מסתגלת ואפקטיבית.

טראומה מינית היא פגיעה מינית שמזעזעת את אמונו הבסיסי של אדם בעצמו ובעולם. לפגיעות מיניות
קשות ישנה כמעט תמיד השפעה טראומטית בשל טבען החודרני והאלים, ומכיוון שהפגיעה היא באבני הבניין של ייצוגי העצמי. לעתים קרובות מדובר באלימות מצד אנשים מוכרים ואף קרובים, שהנפגע היה זקוק לתמיכתם ואהבתם.

טראומה מינית יכולה להיגרם מכל סוג של כפייה או השפלה מינית, לרבות תקיפה מינית, אונס, ניצול מיני של ילדים ובוגרים, גרימת כאב והחדרת עצמים לאברי המין, הפעלת לחץ או כפייה להשתתפות באורגיות או ל"חילופי זוגות", השפלה בזמן קיום יחסי מין ועוד. לעתים גם הטרדה מינית שלא התפתחה למעשים מיניים עלולה להתגלות כטראומטית.

מהן השפעותיה של טראומה מינית?

טראומה מינית עלולה להוביל למגוון עצום של מצוקות נפשיות, כולל התפתחות פחדים ופוביות (שיכולים לשאת אופי מיני או לא מיני), דיכאון, חרדה, הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD), בושה, אשמה, פגיעה בדימוי העצמי, מחשבות פולשניות, נדודי שינה וביעותי לילה, קשיים ביחסים ובמיוחד ביחסים אינטימיים, פגיעה בתפקוד המיני ובחשק המיני והתנהגויות נסיגתיות אחרות.

במקרים של פגיעות מיניות בילדות, ובמיוחד פגיעות מתמשכות, עלולים ל
הופיע סימפטומים חמורים הכוללים פגיעות בזיכרון ובחשיבה, חוויות חוץ-גופניות, תחושת חוסר מציאות, הפרעות אישיות ובמיוחד תסמינים גבוליים, אלקסיתימיה, קשיים ביחסים, קושי בוויסות רגשות, בדידות, חוסר-אונים, הפקרות מינית, קורבנות חוזרת, פגיעה עצמית, הפרעות אכילה, קשיי ריכוז ולקויות למידה, סימפטומים סומאטיים (בגוף), כעס, עוינות, שימוש  בסמים ואלכוהול, ומגוון מחלות פסיכיאטריות.

למה טראומה מינית כל כך משפיעה?

מכיוון שהטראומה המינית מייצרת חוויה של אני מזוהם. הנפגעים חשים עצמם מלכלוכים, אשמים ומלאי בושה. אלו הן תחושות שקשה ומפחיד לתקשר, מה שמקשה על גיוס תמיכה ומגביר בדידות וייאוש. הקושי מועצם כאשר הסביבה הקרובה אינה מאמינה לסיפורו של הנפגע או אף מאשימה אותו בכך שהביא על עצמו את הפגיעה.

טיפול בנפגעי טראומה מינית נועד לשקם את היכולת לחשוב על הפגיעה, לעבד את העבר וההווה ולבנות כוחות להתמודדות. קשר טיפולי מוצלח עשוי לסייע בו זמנית לבניית כוחות פנימיים (כוחות האגו) וחיצוניים (המטפל, קשרים חברתיים או משפחתי) שיאפשרו לנפגע לשקם את אמונו בעצמו, באחרים וביכולתו לקיים יחסים משמעותיים.

פוסט טראומה הוא כינוי לחרדה עזה ומתמשכת בעקבות אירוע טראומטי. החרדה מופיעה בצורות שונות, כגון עצבנות מוגברת, ביעותי לילה, קשיי שינה, הימנעות מפעולות רבות שבעבר יכלו להתבצע ללא קושי, בכי תכוף, רגישות מוגזמת, קושי להתרכז, זיכרונות פולשניים (פלשבקים) מהאירוע ועוד. המשותף לכל התסמינים הללו הוא פגיעה חמורה ומתמשכת ברווחה הנפשית ובניהול החיים האישיים, המשפחתיים, החברתיים והתעסוקתיים.

למה מתפתחים סימפטומים פוסט-טראומטיים?

מכיוון שישנם אירועים שמאוד קשה לעכל ולעבד. למשל מצבים של חוסר אונים קיצוני, של התמוטטות אמונות ותפיסות, של אימה בלתי נסבלת ושל פגיעה קשה באמון בעצמי ובאחרים. החלמה ממחלה פיסית אפשרית רק כשהמערכת החיסונית מצליחה לזהות את התהליכים המזיקים ולגבור עליהם. באופן דומה החלמה מפוסט טראומה דורשת עבודה אינטנסיבית של המערכת החיסונית הנפשית. בלעדיה האירוע הטראומטי עלול לגרום לנזקים קשים ועקשניים.

האם אפשר להתגבר על פוסט-טראומה לבד?

כן. ישנם אנשים שמצליחים לחזור לחיים תקינים ללא עזרה מיוחדת. ואולם, ככל שהסימפטומים לפוסט-טראומה נמשכים, כך הסיכוי לשיקום טבעי פוחת והסיכון לשיבוש חמור וכרוני עולה. לכן, במידה ולא מושגת הקלה משמעותית בתוך זמן קצר מהאירוע הטראומטי כדאי לפנות לעזרה מקצועית.

איך מטפלים בפוסט טראומה?

בניגוד לגישות שמציעות מתכונים אחידים, הגישה הפסיכואנליטית מציעה לעבד את החוויה ולבנות תהליך התמודדות אינדיבידואלי. עיבוד החוויה נעשה באמצעות שיחות. ואולם, תהליך שמסייע לאדם אחד אינו בהכרח אפקטיבי לאחר, ולכן הטיפול חותר לכך שהפרט יפתח גרסה ייחודית משלו להתמודדות עם חוויותיו. זו תהיה יצירה משלו ובבעלותו, והיא תתרום לגיבוש האפשרות לחיות, לאהוב וליצור על אף השבר הטראומטי.

לקריאה נוספת:

• טיפול בטראומה מינית 
• התמודדות עם טראומה
• הפרעת דחק אקוטית

התעללות מינית היא אירוע או סדרת אירועים שבה אדם אחד מנצל אדם אחר לסיפוק צרכיו המיניים בדרך פוגענית, תוך ניצול חולשתו וללא התחשבות ברצונו. הגדרה זו מוציאה מכלל חשבון יחסים מיניים שגורמים כאב ואשר שני פרטנרים בוגרים מעוניינים בהם ככאלה. לעומת זאת יחסי מין בין בוגר לילד נחשבים להתעללות מינית בכל מקרה, גם אם בוצעו בהסכמת הילד או בשיתוף פעולה עימו, וגם אם היוזמה למעשים אלו הייתה מצד הילד. התעללות מינית בבוגרים מתקיימת בעיקר כאשר צד אחד מנצל את הזדקקותו / חולשתו / פחדיו של הצד השני לסיפוק מיני, באופן הגורם לפגיעות גופניות או נפשיות בו.

 מיהם קורבנות להתעללות מינית?

למרבה הפלא אין מאפיינים שזוהו באופן חד משמעי לגבי קורבנות התעללות מינית ומבצעי התעללות. בניגוד לדעה הרווחת, לא תמיד מדובר בשחזור התעללות בילדות. כמו-כן לא זוהו מאפיינים סוציו-אקונומיים חד-משמעיים. באוכלוסיה הבוגרת, רוב קורבנות האלימות המינית הן נשים, ומבצעי המעשים הם גברים. לרוב מדובר באישה שחשה עצמה תלויה בגבר וחרדה מפגיעה ביחסים עימו. לעתים קרובות אישה כזו משכנעת את עצמה, שעדיף לשתף פעולה עם ההתעללות מאשר להינטש ע"י בן-הזוג, המשפחה או הקהילה. לעתים קרובות היא חשה אשמה, וככזו רואה את ההתעללות בה כלגיטימית. כשמבררים עימה במה היא אשמה, אפשר לקבל תגובה מאוד כללית כגון: "אשמה בכך שאני קיימת". או: "אשמה שאני כזאת". תשובות אלו משקפות אשמה על מחשבות ורגשות קשים, שמנוצלת ומתוחזקת בידי הפוגע.

יצויין כי בקרב קורבנות ההתעללות המינית ישנם כנראה גם גברים רבים, אך נראה שרובם אינם מתלוננים על כך, ולכן הם פחות מיוצגים במחקר ובטיפול.

טיפול בנפגעי התעללות מינית

טיפול בנפגעי התעללות מינית משני הצדדים (הן הנפגע והן המתעלל) ממוקד בדימויים העצמיים ובעמדותיו של המטופל כלפי עצמו וכלפי האחר. דגש מיוחד מושם על העמדה כלפי תביעתו של האחר ועל בניית כוחות נפשיים יציבים, שהם הבסיס ליחסים בינאישיים בשלים ומאוזנים.

הפרעה פוסט-טראומטית מתבטאת בשיבוש חמור באיכות החיים ובתפקוד בעקבות חשיפה לאירועים טראומטיים. ישנם שני סוגים של הפרעות פוסט-טראומטית: רגילה ומורכבת.

הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) 

הפרעה זו מתפרצת כאמור לאחר חשיפה לאירוע מסכן חיים. מדובר בחשיפה ישירה ולא בכלי התקשורת. למשל מעורבות אישית בתאונת דרכים, לידה קשה, פיגוע טרור, קרב, שוד, תקיפה מינית, שריפה, התקף חרדה, התקף לב וכדומה. אין הכרח שהאירוע יהיה קיצוני על-פי אמות מידה אובייקטיביות. די אם הוא היה מעורר אימה. פוסט טראומה לרוב מלווה בזיכרונות פולשניים של האירוע, בניסיונות להימנע מכל מה שיכול להזכיר את האירוע ובעוררות, דריכות וקושי להשיב רוגע. התוצאה של כל אלו יכולה להיות פגיעה חמורה בניהול החיים לאחר האירוע הטראומטי.

פוסט-טראומה מורכבת (Complex PTSD) 

זוהי הפרעה שמתפתחת עקב חשיפה ממושכת, חוזרת ונשנית לאירועים פוגעניים. למשל התעללות נפשית, פיסית או מינית מתמשכת, הזנחה מתמשכת בילדות, רעב, בידוד מתמשך וכו'. ככל שהחשיפה לאירועים הללו התרחשה בגיל צעיר וככל שהם נגרמו ע"י אנשים קרובים כך גדל הסיכון לשיבושים חמורים במערכות החשיבה והרגש. פוסט-טראומה מורכבת מתבטאת בקשיים בוויסות רגשי וביחסים, הפרעות אישיות, הפרעות אכילה, פגיעות עצמיות, דיכאון, נתקים בזיכרון ושחזורים תכופים של המצבים הפוגעניים. למשל, ילדה שנחשפה להתעללות מינית עלולה למצוא עצמה בבגרותה טרף קל להתעללות מינית חוזרת ונשנית.

 את הסוג הראשון, של הפרעת דחק פוסט-טראומטית, ניתן לדמות להתמוטטות פתאומית של קומות בבניין, בעוד הסוג השני דומה יותר להריסה שיטתית של יסודות הבניין או לפגיעה ביכולת לכונן יסודות כאלו.

טיפול בהפרעה פוסט-טראומטית

טיפול בהפרעה פוסט-טראומטית משני הסוגים יתמקד בבנייה וחיזוק יכולות ההתמודדות. לא מדובר בשיכחת האירועים אלא בהענקת משמעות לחוויות ולהתמודדות עימן, ובשיקום הגנות חשובות שנפגעו.