הפרעת אישיות נרקיסיסטית
כל הפרעות האישיות מאופיינות בפגיעה ממושכת ומשמעותית בזהות העצמית וביכולת ליחסים בשלים ומספקים. ואולם, כל אחת מהפרעות האישיות נושאת צביון ייחודי של מצבי נפש והתנהגויות.
תו ההיכר הייחודי והידוע ביותר של הפרעת אישיות נרקיסיסטית הוא גרנדיוזיות. העמדה הגרנדיוזית יכולה להתבטא בדמיונות, בשפה ובהתנהגות, והיא כוללת צורך באישור והערצה מאחרים וחוסר אמפתיה לרגשותיהם וצרכיהם של אחרים. מאפיינים אלו מתקיימים כבר בבגרות המוקדמת והם משפיעים על כל תחומי החיים.
הלקסיקון הפסיכיאטרי האמריקאי (DSM) מאבחן אדם כבעל הפרעת אישיות נרקיסיסטית אם נוכחים לפחות חמישה מתוך תשעת התנאים הבאים:
- האדרה עצמית – תחושה מוגזמת של חשיבות עצמית, הגזמה בהישגים ובכישורים וציפייה להכרה כאדם בעל כישורים יוצאי דופן. אנשים מאוד נרקיסיסטים עשויים לדבר על חיי הבית או העבודה כאילו אין איש מלבדם. הם עשויים להאדיר את תרומתם ואת מה שמונח על כתפיהם, ולהפחית מערך תרומתם ועשייתם של אחרים. הנטייה הגרנדיוזית מביאה לכך שאנשים אלו לעתים נתפסים כ"מלאים בעצמם" וכ"לא רואים ממטר".
- עיסוק מתמשך בדמיונות של הצלחה בלתי מוגבלת, כוח, ברק, יופי או אהבה אידיאלית – הפנטזיות עוסקות בהשפעה יוצאת דופן ובמצבים בהם אחרים ייווכחו בכישורים ובהישגים בולטים במיוחד. לקטגוריה זו משתייכות פנטזיות של הצלה ("אני חושב על מצב שבו אני מציל את כל המשפחה מתאונה איומה"), של השפעה ("יש לי רעיונות שיכולים לשנות הרבה דברים בעולם") ושל הערצה ("אחרים עוד יראו לאן אני אגיע").
- אמונה בייחודיות. תחושה שאנשים רגילים אינם יכולים להבין אותי, אלא רק אנשים מעטים בעלי כישורים מיוחדים. אנשים נרקיסיסטיים עשויים לחפש קשר עם "הגדולים ביותר". למשל לחפש את הרופא הכי טוב שיש, את המטפל המדהים, ואת המורה לנגינה שהוא יחיד בדורו.
- דרישה להערצה – למשל מרצה שניזון מהערצה שמקבל מתלמידיו, מנהיג או אמן שדורש הערצה מתמדת מסובביו וכו'.
- תחושת זכות – לתנאים מיוחדים וליחס מיוחד. למשל תחושה של זכאות לקידום מהיר במיוחד, להיענות לדרישות מיוחדות ולפטור מחובות של אנשים רגילים.
- נצלנות ואגוצנטריות – שימוש באחרים לצרכי העצמי. למשל, מנהל או קצין שרואה נשים בסביבתו ככאלו שאמורות לספק את צרכי האגו והמין שלו. או מנהל שלוקח קרדיט על יוזמות של עובדיו מבלי לחוש שיש בכך טעם נפגם, או משתמש באחרים כקהל להצגת יחיד.
- חוסר אמפתיה – אמפתיה היא הבנת נקודות מבטו ורגשותיו של האחר. חוסר אמפתיה עשוי להתבטא בשתי צורות: (1) זיהוי נכון של רגשות ומחשבות של הזולת, מבלי להתעניין ולהתחשב בהן (2) אי יכולת לזהות את רגשותיו ומחשבותיו של הזולת, אם מפני שהפרט עסוק בעצמו יתר על המידה ואם מפני שעולם זה חסום בפניו. בהפרעת אישיות פסיכופתית (אנטי-סוציאלית) נראה את הסוג הראשון, בעוד שבהפרעת אישיות נרקיסיסטית נראה בעיקר את הסוג השני של חוסר אמפתיה. אדם עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית לרוב כה מרוכז בעצמו, עד שאין בנפשו מקום של ממש לצרכיו ורגשותיו של הזולת.
- עיסוק בקינאה – עשוי להופיע בשתי צורות: קינאה של הנרקיסיסט בהצלחות של אחרים ו/או מחשבות על כך שאחרים מקנאים בו. למשל, זמר שמשתגע מקנאה כאשר זמר אחר מילא את אמפיתיאטרון קיסריה, עורך דין שמתקנא בכל הצלחה של שותפיו, או אישה שחושבת על קנאתן של חברות בה ועל דרכים בהן הן עלולות לנקום בה.
- יהירות – מלווה לעתים קרובות בזלזול ובוז כלפי אחרים.
מבט אלטרנטיבי על נרקיסיזם
"בבוקר המנהל שלי אמר לי שיש כמה בעיות בדו"ח שכתבתי. מאוחר יותר התעלפתי. זה קורה לי לפעמים. אני לא יכול לסבול ביקורות על דברים שאני עושה".
הביקורת הקריטית והמעניינת ביותר על הקריטריונים הפסיכיאטריים אומרת שה
ם מדגישים את המאפיינים הגרנדיוזיים הגלויים בנרקיסיזם, ומתעלמים מהפגיעוּת והמופעים הסמויים, הקשים יותר לאיתור. למעשה, אדם בעל הפרעת אישיות נרקיסיסטית אינו רק נהנה ממחשבות של גדוּלה ועוצמה, אלא הוא סובל מהערכה עצמית מאוד בלתי יציבה ופגיעה, והוא תלוי בתשומת לב וחיזוקים מאחרים לוויסות הערכתו העצמית. המחשבות הגרנדיוזיות שלו יכולות להיות גלויות או סמויות. גרנדיוזיות סמויה יכולה, למשל, להתבטא ברגשות נחיתות שנובעות מפער בלתי נסבל בין העצמי האידיאלי לעצמי המציאותי, או בין החוויה הפנימית ("אני כישלון") למה שנראה מבחוץ (הצלחה והערכה). הנרקיסיזם עשוי להתבטא לא בהתנהגויות יהירות ומוחצנות, אלא בקושי עצום לשאת פגיעות בשלמות העצמי. פרפקציוניזם הוא ביטוי סמוי של נרקיסיזם. האדם הפרפקציוניסט אינו סובל תחושה של חסר ואינו יכול לשאת סימן לסדק בשלמות. לכן הוא לא מסוגל לעגל פינות או לוותר על משהו ולערוך סדרי עדיפויות. למשל, כל ציון שנופל ממעולה הוא כישלון מבחינתו, ובר-המצווה של בנו חייב להיות מושלם. ליקוי בביצוע מתורגם מיידית לליקוי בלתי נסבל בעצמי ומוביל לקריסה של העצמי, שבדוגמה למעלה קיבלה ביטוי קונקרטי בהתעלפות.
הביקורת על הגדרות המתמקדות רק בביטויים הגלויים של הנרקיסיזם הובילה לאחרונה לניסוח חלק חדש בלקסיקון הפסיכיאטרי האמריקאי (DSM-5) שבו קריטריונים שונים מהקודמים. להלן עיקרי החלק החדש (section III). זהו הניסוח המלא של הקריטריונים האלטרנטיביים להפרעת אישיות נרקיסיסטית:
מאפיינים עיקריים של הפרעת אישיות נרקיסיסטית הם הערכה עצמית פגיעה ובלתי יציבה, המלווה בניסיונות לחיזוק באמצעות השגת תשומת לב וחיפוש אישורים מאחרים. התנהגות זו מלווה בגרנדיוזיות גלויה או סמויה. הקשיים האופייניים להפרעה הם בזהות, בתחושת בעלות על התנסויות, ובכשלים באמפתיה ואינטימיות. קשיים אלו מלווים באנטגוניזם גלוי או סמוי. הקריטריונים העיקריים מתחלקים לשניים:
א. פגיעה מתונה או חמורה בתפקוד האישיות, שמתבטאת בקשיים לפחות בשניים מתוך ארבעת התחומים הבאים:
- זהות – פנייה תכופה לאחרים לצורך הגדרה עצמית ולצורך וויסות הערכה עצמית. ההערכה עצמית יכולה לשאת אופי של האדרה ("אני תותח") או של הפחתת ערך ("אני אפס"), או לנוע בין שני הקצוות הללו. תנודות חריפות במצבי הרוח משקפים את התנודות בהערכה העצמית.
- הכוונה עצמית, בעלוּת ואחריות על התנסויות – עיסוק במטרות שנועדו להשיג הערכה מאחרים (כמו מקצוע יוקרתי או ציונים גבוהים) ולא עניין פנימי. הצבת סטנדרטים אישיים גבוהים ומוגזמים משרתת השגת דימוי עצמי גבוה במיוחד, ואילו הצבת סטנדרטים אישיים נמוכים מבוססת על תחושת זכות ("אני לא צריך להתאמץ כמו אחרים"). למשל, אישה שסובלת ממשקל יתר ומדימוי גוף שלילי אומרת לעצמה: "אם רק אעשה דיאטה, אהיה מליון דולר". בפועל היא לא עושה דיאטה כדי לא להעמיד תיאוריה זו למבחן, ומפני שכל סטייה מהסטנדרט של "מליון דולר" תיראה בעיניה ככישלון בלתי נסבל. בהיעדר טיפול, מניעים מסוג זה הם לרוב בלתי מודעים ובלתי נחקרים.
- פגיעה באמפתיה – יכולת לקויה לזהות או להזדהות עם צרכים ורגשות של אחרים. רגישות מופרזת לתגובות של אחרים, אך זאת רק במידה והם רלוונטיים לעצמי. הערכת יתר או חסר של השפעת התנהגותו על אחרים.
- היעדר אינטימיות – היחסים הבינאישיים לרוב שטחיים ומשמשים לוויסות ההערכה העצמית. הדדיות מוגבלת, בשל חוסר עניין אמיתי בחוויות של אחרים ובשל דומיננטיות של צרכי והישגי העצמי.
ב. בנוסף, מתקיימות שתי תכונות האישיות הבאות בצורה פתולוגית:
- גרנדיוזיות – תחושת זכות, גלויה או סמויה, העצמי במרכז, מלווה לפעמים באמונה שאני טוב מאחרים ובהתנשאות כלפי אחרים.
- חיפוש תשומת לב ואישור מאחרים – ניסיונות משמעותיים למשוך ולהיות במרכז תשומת הלב של אחרים. חיפוש הערצה. גם היבט זה יכול להיות סמוי, ולהתבטא, למשל בחרדה חברתית (ביישנות קיצונית), בפחד מהיות מובך בחברה או חרדת ביצועים.
נרקיסיזם ופגיעות בזהות העצמית
"אני לא יודע מה קורה לי. כשמגיע אליי לקוח חדש אני מרגיש מאוד חזק. לעומת זאת אם לקוח עוזב אותי, פתאום הכל נשמט ומתחילות מחשבות איומות"
כאמור, הדגש בהבנת הנרקיסיזם הוא בצורות סמויות ולא רק גלויות של נרקיסיזם, ובהבנה שמדובר לא בהערכה עצמית גבוהה ויציבה, אלא בטלטלות של ההערכה העצמית בין מצבי קיצון. תנודות אלו מובילות לחרדה מפני כל מה שעלול לסדוק ולדרדר את ההערכה העצמית, ולכן בד בבד עם תחושות של ביטחון עצמי מתקיימים מצבים רגשיים קשים של בושה, חרדה, מבוכה, אשמה, זעם, קינאה ורגישות יתר לתגובות של אחרים.
"כשנכנסתי לחברה כבר ידעתי שבתוך שנה-שנתיים אני רוצה להגיע לעמדה בכירה ולטלטל את הארגון. יש לי המון מה לתרום. אני יכול לשנות את כל החשיבה שקיימת היום על השוק הזה"..[כעבור שנתיים, כשהתקוות הללו נכזבו, חש עצמו מושפל ושונא את עצמו על מה שנראה לו קידום מבייש].
אדם בעל הפרעת אישיות נרקיסיסטית סובל מזהות בלתי ברורה ומבלבלת. הוא אינו יודע מי הוא, ומתקשה להבחין בין יכולות דמיוניות למציאותיות. לעתים קרובות קשה לו להבחין בין שאיפות מותאמות גיל ומצב לאלו שאינן מותאמות, מה שמוביל לביקורת עצמית ולהאשמה עצמית מוגזמת.
נרקיסיזם ופגיעות בהתנהלות ובתפקוד
"מה היא חושבת לעצמה? איך היא מעיזה לפגוע בקידום
שלי אחרי כל מה שנתתי פה בשנה האחרונה?"
הנרקיסיזם משמש, כאמור, לחיפוי והסתרה של הערכה עצמית מאוד פגיעה. המחשבה היא שרק אם יצליח לעמוד בסטנדרטים גבוהים ביותר או להיות פטור מסטנדרטים אלו, יוכל ליהנות מהערכה וביטחון. לכן יש סבילות מאוד נמוכה לאותות של ביקורת ודחייה. כל סימן לדחייה הוא בלתי נסבל ומעורר צורך עז להחזיר את המצב לקדמותו. מצב זה מתבטא במגוון עשיר של תופעות, וביניהן עיסוק אינטנסיבי בתחרות (מתבטא בחיפוש מצבי תחרות או הימנעות וסלידה מתחרות), קינאה, פרפקציוניזם, דחיינות והתנהגויות מגוונות של הכשלה עצמית. למשל סטודנט שלא לומד לפני מבחן ומודיע על כך לכולם, למעשה מגן על עצמו מראש מפני פגיעה בהערכה העצמית. הוא מכין לעצמו מעין אליבי, ואומר: אם חלילה אכשל, זה לא מפני שאין לי כישרון אלא משום שלא אכפת לי, שאני בכלל לא רוצה, או שלא השקעתי שום דבר. התנהגויות אלו מגנות על הפרט מחרדה ומפגיעה באגו, אך המחיר הוא פגיעה ממשית בביצועים ובהישגים.
נרקיסיזם ופגיעה ביחסים בינאישיים
הפרעת אישיות נרקיסיסטית מקושרת ליחסים בינאישיים בעייתיים. ישנם גורמים רבים לפגיעה זו, ואלו הם הבולטים ביניהם:
- תוקפנות – אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית מאוד רגישים לאותות של דחייה ושל ביקורת. הם תלויים באישור ובהערכה של אחרים, ולכן חייבים להגן על עצמם מפני דחייה וחרדה. בחלק מהם ההגנה מתבטאת בתוקפנות כלפי כל מה שמתפרש כביקורת. כאשר התוקפנות מתקיימת כדפוס מתמשך, היא מרתיעה, מרחיקה ופוגעת ביחסים.
- התרחקות והימנעות – אצל חלק מהאנשים, פחד מביקורת ודחייה מוביל להתרחקות והתבודדות, ולהימנעות מיחסים קרובים. הימנעות זו נראית לפעמים כחרדה חברתית, ביישנות או מופנמות מוגזמת, ולפעמים כאי נכונות או היעדר יכולת ליחסים אינטימיים.
- התרכזות בעצמי וחוסר אמפתיה – אדם שעסוק באופן אינטנסיבי כל כך בעצמו ובחרדותיו אינו יכול לפנות משאבים להקשבה ותמיכה באחר. חרדה, כשהיא שתלטנית מדי, פוגעת ביכולת לנהל לאורך זמן מערכות יחסים קרובות, הדדיות ופתוחות, ואנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית נוטים לנהל יחסים שטחיים, מרוחקים או דורשניים ומותנים בהערצה מתמדת.
עוד על הפרעת אישיות נרקיסיסטית:
